רע"א 4677/11 אליהו דרור נ. בני סוויסה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט ) בהפ"ב 29238-03-11 מיום 19.5.2011, בו נדחתה התובענה שהגיש המבקש ונקבע כי החלטת הבורר מיום 12.4.2010 ניתנה בסמכות.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

בין הצדדים, שותפים עסקיים בחברות מושא ההליכים דנן התגלעו סכסוכים. ביום 23.3.2010 במסגרת ת.א. 39611-02-10 מינה סגן הנשיאה י' זפט , בהסכמת הצדדים, את רו"ח שמואל רוזנבלום כבורר "שיכריע בכל הסכסוכים בין הצדדים" (להלן: הבורר ). סגן הנשיאה זפט הדגיש בהחלטתו הנ"ל כי "מוסכם על הצדדים שבמסגרת תפקידו של רואה החשבון רוזנבלום, מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, תבוצע בין הצדדים התמחרות בפיקוחו ובניהולו של הבורר".

2.

ביום 28.3.2010 התקיימה ישיבת בוררות מקדמית בה השתתפו באי כוח הצדדים והבורר (להלן: הישיבה המקדמית ), במהלכה הציע הבורר לצדדים לזנוח את הליך ההתמחרות לפי חלופת " BMBY " ובמקום זאת לבצע הערכת שווי מהירה ולאחריה אחד מהצדדים ימכור את חלקו בחברות לצד השני. הבורר הציע כי המשיב יהיה זה שימכור את חלקו למבקש. כפי שעולה מפרוטוקול הישיבה, בא כוח המבקש, עו"ד רימר, לא הביע התנגדותו להצעת הבורר ואף הציע להעביר לעיונו את כל המסמכים שידרוש לצורך ביצוע הערכת השווי לפי המתווה שהוצע על ידי הבורר. בא כוח המשיב, עו"ד דנינו, השיב כי הוא נוטה לקבל את הצעת הבורר אך ביקש שהות נוספת על מנת למסור תשובתו הסופית. עוד יצויין כי ביום 1.4.2010 ובמסגרת בקשה למתן סעד זמני, ציין עו"ד רימר כי טרם הובא לידיעתו האם המשיב הסכים להצעתו של הבורר, אולם במכתב זה לא ציין עו"ד רימר כי הוא מתנגד לחלופה שהוצעה על ידי הבורר. ביום 11.4.2011 הודיע המשיב על נכונותו למכור למבקש את חלקו בחברות.

3.

ביום 12.4.2010 ניתנה החלטת הבורר בה נקבע כי המשיב הוא שימכור את חלקו למבקש, כמו כן נקבעו הסדרים לתקופת הביניים עד להשלמת המכירה כמו גם לגבי אופן העברת השליטה למבקש בחברות והכספים שיהא זכאי להם המשיב בתקופת הביניים. עוד נקבע בהחלטת הבורר המתווה להמשך הליך הבוררות. כנגד החלטה זו נקט המבקש מספר הליכים משפטיים על מנת להביא לביטולה ומשאלו לא צלחו הגיש את התובענה מושא הבקשה שלפני בה עתר להצהיר שסמכותו של הבורר היא בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 23.3.2010 לפיה הבורר מוסמך לקיים הליכי " BMABY " בין הצדדים. בנוסף עתר המבקש להצהיר כי הסמכות אשר נטל לעצמו הבורר לקבוע, מבלי לשמוע ראיות ועוד בטרם החלה הבוררות, כי הוא זה שירכוש את חלקו של המשיב בחברות, מבלי שלמבקש יש ידיעה אודות שווי הרכישה, היא חריגה מסמכות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בפסק דינו ציטט בית המשפט המחוזי חלקים נבחרים מתוך פרוטוקול הישיבה המקדמית וקבע כי:

"במהלך ישיבת הבוררות המקדמית התייחס עו"ד רימר באופן ענייני לקידום הבוררות בהתאם להצעת הבורר ולא הביע התנגדות ליישוב הסכסוך באופן שהוצע על ידי הבורר. משכך ולנוכח האמור לעיל, עולה כי באי כוח הצדדים הסכימו להצעת הבורר לפיה צד א' ימכור לצד ב' את חלקו בחברות במחיר שיקבע הבורר והשאלה שנשארה פתוחה הייתה האם המשיב מקבל את הצעת הבורר ומוכן למכור את מניותיו למבקש במחיר אותו יקבע הבורר".

5.

עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי דבריו של עו"ד רימר, כפי שמצאו ביטויים במכתבו לבורר מיום 1.4.2010 במסגרתו עתר למתן סעד זמני, מלמדים על כך שהיה "מודע למשמעות המעשית של ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בישיבת הבוררות המקדמית. בכך יש כדי לתמוך במסקנה שעו"ד רימר הסכים להצעת הבורר בדבר אופן יישוב הסכסוך ואף פעל בהתאם להסכמה האמורה".

6.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי:

"במועד הגשת הבקשה לסעד זמני ובטרם הודיע המשיב על הסכמתו למכור את חלקו בחברות, אפשר שהמבקש ו/או עו"ד רימר היו רשאים לחזור בהם מהסכמתם לאופן יישוב הסכסוך שהוצע על ידי הבורר. הזדמנות זו לא נוצלה על ידי המבקש ו/או עו"ד רימר, וביום 11.4.2010 הודיע המשיב על נכונותו למכור את חלקו בחברות (נספח ד) תוך הסתמכות על ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בישיבת הבוררות המקדמית. על הסכמות אלה הסתמך גם הבורר בעת שנתן את החלטתו מיום 12.4.2010...".

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7.

בבקשה שלפני טוען המבקש כי מעולם לא נתן הסכמתו המפורשת או המשתמעת להצעתו של הבורר כפי שהועלתה בישיבה המקדמית. לטענת המבקש, הבורר חרג מסמכותו עת נתן את החלטתו במסגרתה חייב אותו ברכישת חלקו של המשיב בחברות, שכן הצדדים הסכימו להסמיך את הבורר לבצע התמחרות במתכונת " BMBY " בלבד. לטענת המבקש, החלטתו של הבורר לכפות עליו את רכישת חלקו של המשיב בחברה, עוד בטרם נשמעו ראיות ובטרם ידע הוא את תנאי הרכישה ושוויה, סותרת את תקנת הציבור ויש לבטלה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

9.

הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ ראו למשל: ברע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010) , סעיף 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 3.1.2011), סעיף 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), סעיף 17 ]. איני סבור כי המבחנים הנ"ל מתקיימים במקרה דנן.

10.

לא מצאתי כי נפלה טעות בפסיקתו של בית המשפט המחוזי. לאחר ששבתי ועיינתי בפרוטוקול הישיבה המקדמית וכן במכתבו של עו"ד רימר מיום 1.4.2010, הגעתי לכלל מסקנה כי על אף שלא ניתנה הסכמה מפורשת של המבקש או של בא כוחו למתווה שהוצע על ידי הבורר, הרי שעו"ד רימר לא התנגד למתווה זה "בזמן אמת" ובכך הביע באופן משתמע הסכמתו להצעת הבורר. אכן, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה כל שנותר לקבל לאחר הישיבה המקדמית הוא את הסכמת המשיב בשים לב להעדר התנגדותו של עו"ד רימר למתווה זה מקובלת עליי. מסקנה זו אכן זוכה לחיזוק בדברים שציין עו"ד רימר במכתבו הנ"ל לבורר במסגרתו עתר למתן סעד זמני.

11.

מסקנתו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם דברים שציינתי בעבר:

"גם אם במקור לא הוקנתה לבורר הסמכות לנהוג כפי שנהג, הרי שהצדדים בהתנהגותם אפשרו לו לנהל את הבוררות בדרך שבה היא נוהלה ומשעשו כך לא ניתן לטעון כי הבורר חרג מסמכותו" [רע"א 10320/09 סגל נ' אלישיוב (לא פורסם, 16.3.2010), סעיף 15].

12.

זאת ועוד, כאשר הבורר הציג את המתווה המוצע על ידו הוא הדגיש כי שווי רכישת חלקו של המשיב יקבע בהמשך, וחרף זאת המבקש לא הביע התנגדותו ומהתנהלות בא כוחו נלמדת הסכמה משתמעת למתווה שהציע הבורר. משכך לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש לפיה החלטת הבורר סותרת את תקנת הציבור.

13.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות.