פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4687/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות
דרכים
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בתיק עא 042355-12-18 שניתן ביום 12.06.2019
על ידי כבוד השופטים ז' הווארי, א' קולה וד' צרפתי
בשם המבקשת:
עו"ד אפרת קריב
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ז' הווארי והשופטים א' קולה ו ד' צרפתי ) בע"א 42355-12-18, מיום 12.6.2019, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט ס' ח'טיב ) בת"א 7166-01-17 מיום 11.10.2018.
2.
ביום 3.1.2017 הגישה המשיבה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בה נטען כי נפגעה בתאונת "פגע וברח" בעת שחצתה כביש בכפר ריינה. המבקשת (להלן: קרנית ) הכחישה בכתב ההגנה מטעמה את התרחשותה של תאונת הדרכים.
3.
בית משפט השלום דחה את תביעתה של המשיבה, בציינו כי עדותה של המשיבה אינה אמינה וכי העדים שהובאו מטעמה אף הגבירו רושם בלתי-אמין זה. בין היתר, צוין כי בכתב התביעה הובאה גרסה לאקונית, לה נוסף בהמשך פירוט ללא הסבר מניח את הדעת; וכי המשיבה טענה כי נפגעה ברגל ימין, בעוד בחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט צוינה פגיעה ברגל שמאל. בנוסף צוין כי המשיבה נמנעה מהגשת ראיות רלוונטיות ומהזמנת עדים רלוונטיים.
4.
המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל ביום 12.6.2019. בית המשפט המחוזי קבע כי הסתירות בגרסתה של המשיבה אינן מהותיות, וכי ממילא רוב הסתירות עוסקות בסוגיית הנזק ולא בעצם התרחשות האירוע. בית המשפט קמא הוסיף כי מסמכים רפואיים מזמן אמת תומכים בגרסתה של המשיבה. אי לכך הוחזר התיק להמשך דיון בבית משפט השלום.
מכאן הבקשה שלפניי.
5.
בבקשתה טענה קרנית כי ראוי ליתן רשות ערעור בענייננו מכיוון שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן " בניגוד להלכה לפיה ערכאת הערעור לא תבטל בנקל קביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הראשונה [...]" (הדגשה במקור – י"ע). נטען כי פסק דינו של בית משפט השלום אינו מגלה פגמים מהותיים המצדיקים התערבות, בפרט בהינתן שבית המשפט המחוזי לא התרשם מהעדים באופן ישיר ולא הסביר את הסתירות עליהן הצביע בית משפט השלום.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. על אף שעסקינן בבקשה ב"גלגול שלישי", קרנית ניסחה את בקשתה כערעור לכל דבר. קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ולא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין. משכך, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ה' באב התשע"ט (6.8.2019).
ש ו פ ט