רע"א 4692/11 ברוך אייזנברג נ. מאיר הוס

1.

בשל עיתוי הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי וממילא לבית משפט זה, אומר דבריי בקיצור הלשון.

2.

על ההחלטה מיום 3.6.2011 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה רק אתמול, 22.6.2011. היום, 23.6.2011, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה "דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע", כאשר הביצוע קבוע ליום ראשון הקרוב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בשל הגשתה במועד מאוחר שאינו מאפשר קבלת תגובה לפני מועד הפינוי. לגוף העניין צוין, כי בהחלטה מיום 3.6.2011 הובהר, כי משך הזמן שניתן לעיכוב ביצוע הוא לפנים משורת הדין ועל כן אין מקום לעיכוב נוסף.

לאחר שנדחתה בקשת עיכוב הביצוע בבית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת עיכוב ביצוע לבית משפט זה, היא הבקשה שבפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור - וממילא גם דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע -

להידחות.

4.

אם סברו המבקשים כי אין די בפרק זמן של 21 ימים לביצוע התשלום, היה עליהם להגיש את בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 3.6.2011 סמוך לקבלתה ולא רק אתמול. את הבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי וממילא לבית משפט זה הגישו המבקשים "ברגע האחרון", ובכך מנעו אפשרות לבקש תגובה בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה. מטעם זה בלבד ניתן לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

5.

טעם נוסף הוא, שהמבקשים לא טרחו לצרף לבקשת רשות הערעור את תגובות המשיבים בבית המשפט המחוזי, ובפרט את תגובות הבנק וכונס הנכסים, אלא רק מסמכים המייצגים את נקודת הראות שלהם עצמם.

6.

אך מעבר לכל אלה – העיקר הוא במהות. כפי שהובהר בהחלטה מיום 3.6.2011, הכונס והבנק נשענים על משכנתה שנרשמה קודם להסכם שבין המבקש 1 למשיב 1, ועל כן זכותו הקניינית של הבנק גוברת. מטעם זה, צדק בית המשפט בהחלטה מיום 3.6.2011 לגופה. בית המשפט אפשר למבקשים, ויפה נהג בעשותו כך, להסדיר את החוב. החוב לא הוסדר.

7.

בנסיבות אלה, אין הצדקה לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע, והן נדחות, כאמור. אם חפצים המבקשים להסדיר את החוב, עדיין פתוחה בפניהם הדרך לעשות כן, כל עוד הדבר אפשרי. ואולם אין הצדקה לפגוע בזכויותיו הקנייניות של הבנק בשל הסכסוך שבין המבקש 1 למשיב 1.