רע"א 4692/91 חלקה 26 בגוש 6519 בע"מ נ. נדיה כהן

1.המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, כבוד השופט שטרוזמן, שחייבם בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך נומינלי של 33,078 ש"ח. בפסק דיננו מיום 21.11.95 קבענו כי אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את התיק לבית המשפט המחוזי להשלמה עובדתית מסויימת.

לאחר מתן פסק הדין פנו המערערים למשיבים בדרישה להשבת התשלומים ששילמו בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כאמור. לאחר מכן פנו המשיבים לבית משפט זה בבקשה לתקן את פסק הדין שלערעור כך שיימחקו בו המילים "מבטלים את פסק הדין", תוך שציינו כי המערערים פנו אליהם בדרישה להשבת ההוצאות ושכ"ט עוה"ד בהסתמך על הביטול הנ"ל. ביום 20.12.95 דחינו בקשה זו וקבענו כי "ברור שפסק הדין מתבטל אך ורק לגבי תוצאתו האופרטיבית והוא הוחזר להשלמה אך ורק בנושא שנזכר בפסק דיננו כשכל שאר הקביעות עומדות בעינן, ועם ההשלמה יינתן פסק דין חדש". המערערים פנו לראש ההוצאה לפועל בבקשה על פי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן - חוק ההוצאה לפועל) למתן צו להחזרת המצב לקדמותו ולהשבת הסכום האמור. כבוד ראש ההוצאה לפועל, גב' א. דובסקי, קיבלה את טענת "פרעתי" שטענו המשיבים והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. המערערים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט פנה אלינו, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, להבהרת פסק דיננו והחלטתנו בבקשה לתיקונו.

2.פסק דיננו מיום 20.11.95 והחלטתנו מיום 20.12.95 ברורים לחלוטין ואין צורך בכל הבהרה. קבענו כי תוצאתו האופרטיבית של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטלת, ולפיכך ברור כי מתבטל גם החיוב בהוצאות מכוח אותו פסק דין.

כך אנו מחליטים.