רע"א 47/14 שמואל אחימן נ. המועצה המקומית פרדס חנה כרכור

1.

בקשת רשות ערעור בעניין יישום הסכם פשרה.

2.

המבקש דרש מהמשיבה לסלק צנרת שהונחה במקרקעין שלו. המשיבה התחייבה, במסגרת הסכם פשרה (להלן: ההסכם ), להחזיר את המצב במקרקעין לקדמותו. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בחדרה והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לא הייתה מחלוקת כי המשיבה הוציאה מהחלקה צינור מים, אולם המבקש טען כי בחלקה נותר צינור נוסף שיש להוציא. המשיבה, מצידה, טענה כי היא הוציאה את כל הצינורות שהיה עליה להוציא (טענת "פרעתי"). עמדת המשיבה נדחתה. במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב הסכימו הצדדים כי הדיון יוחזר לרשם ההוצל"פ, וכך נעשה. קודם שהסתיים הדיון הנוסף בפני הרשם - הגישה המשיבה המרצת פתיחה לבית משפט השלום, בבקשה להצהיר כי היא קיימה את כל הוראות ההסכם. התביעה נדחתה (ה"פ 28163-02-10, כב' השופטת

ק' אניספלד ). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – התקבל (ע"א 6156-10-12, כב' השופטות ש' שטמר ו- ב' בר-זיו והשופט ע' זרנקין ).

מכאן בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה נטען כי לבית משפט השלום לא הייתה סמכות עניינית לדון בהמרצת הפתיחה. זאת, בעיקר, משום שהצדדים הסכימו לחזור ולהתדיין בפני רשם ההוצל"פ בשאלת קיום הוראות ההסכם. כמו כן נטען כי לגופו של עניין שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי המשיבה מילאה אחר ההסכם ואין עליה חובה להוציא את הצינור הנוסף. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על כל רכיבי פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

1.

ראשית תובהר סוגיית הסמכות. טוען המבקש כי הסכמת הצדדים לחזור לדון בפני רשם ההוצל"פ – חסמה את האפשרות להגיש המרצת פתיחה לבית משפט השלום. ככל שהכוונה היא שהסכמת הצדדים שללה את סמכותו העניינית של בית משפט השלום – אין בידי לקבל את הטענה. הכלל הוא שאין בהסכמת הצדדים כדי להעניק לערכאה שיפוטית סמכות עניינית מקום בו הדין איננו מכיר מלכתחילה בסמכות כזו. כך גם באשר לצד השני של המטבע: אין בהסכמת הצדדים כדי לשלול מבית המשפט סמכות עניינית שהוענקה לו מכוח הדין (השוו: בש"א 358/89 זלוטי נ' זלוטי , פ"ד מג(4) 41 (1989); ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי , פ"ד מב(1) 446 (1988)). זאת, כמובן, מבלי להתייחס למצבים אחרים - שאינם רלבנטיים לתיק דנן - בהם הדין נותן במפורש תוקף משפטי להסכמת הצדדים, למשל: תניית בוררות בחוזה.

בנסיבות תיק זה, עולה כי לפי כללי הסמכות העניינית הרגילים - בית משפט השלום מוסמך היה לדון במילוי הוראות ההסכם, וזאת במסגרת הדיונית של המרצת פתיחה. בד בבד, לרשם ההוצל"פ קמה סמכות מקבילה לדון באותה שאלה כחלק מהדיון בטענת "פרעתי". לנוכח מצבור הנסיבות של התיק, בעיקר אופן השתלשלות ההליכים, ההסכמה הדיונית בין הצדדים וטיב המחלוקת, אין לשלול את האפשרות – מבלי לקבוע מסמרות או דרכים דיוניות חלופיות – כי בית משפט השלום היה מורה מלכתחילה על המשך הדיון בפני רשם ההוצל"פ. אוסיף כי נדמה שיש טעם לפגם בהתנהלות המשיבה, אשר לכאורה הפרה את ההסכמה הדיונית אליה הגיעה עם המבקש בהגישהּ את המרצת הפתיחה. ברם אף אם אכן התנהלות זו עולה כדי הפרת חוזה (ואינני קובע שכך הוא המצב) – סבורני כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי איננה המסגרת הדיונית המתאימה לבחינת טענת ההפרה והענקת הסעד המתאים ככל שיידרש. כך או כך, בשלב הזה אין לקבל את הטענה לפיה לבית משפט השלום לא הייתה סמכות עניינית לדון בהמרצת הפתיחה.

2.

יתר טענותיו של המבקש מתמקדות בגוף המחלוקת בין הצדדים - האם המשיבה מילאה אחר ההסכם. המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי הפך את נטל הראיה, ודרש ממנו להוכיח שהסכם הפשרה מתייחס גם לצינור הנוסף. המבקש נסמך על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר לא נתן אמון בגרסת המשיבה, ואף קבע שקם השתק שיפוטי המונע מהמשיבה לטעון עתה שהיא איננה חייבת להוציא מהחלקה את הצינור הנוסף. זאת בעוד שבית המשפט המחוזי דחה את טענת ההשתק השיפוטי, וקבע ממצאים עובדתיים שונים מאלו שנקבעו בבית משפט השלום.

ככלל, הגם שנראה כי בית המשפט המחוזי הגיע למסקנות עובדתיות שונות מאלו של בית משפט השלום - אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אף לגופו של עניין לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו המבוססות של בית המשפט המחוזי. נקבע בפסק הדין כי הסכם הפשרה עסק רק בצינור המים, ורק אותו התחייבה המשיבה להוציא מהקרקע. כך עולה מלשון ההסכם ומנסיבות העניין. מעבר לדרוש דחה בית המשפט המחוזי את הגרסה העובדתית של המבקש בקשר לצינור הנוסף, וכן הבהיר שבנסיבות תיק זה לא יכול לקום השתק שיפוטי כנגד המשיבה, משום שהיא התייחסה כבר מראשית ההליכים לאפשרות העובדתית שיש בחלקה צינור נוסף. הנה כי כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על קביעות עובדתיות ומסקנות התחומות בדל"ת אמותיו של הסכסוך בין הצדדים, ולא מצאתי בבקשה שלפניי עילה להתערב בהן.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.