רע"א 4712/19 המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן נ. מגדל חברה לביטוח בע

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר , ק' ורדי ו ע' רביד ) מיום 10.6.2019 בתיקים המאוחדים ע"א 9077-10-17 וע"א 19917-12-17 , בגדרו נדחה ערעור המבקש (להלן: המל"ל ) על פסק דינו של בית משפט השלום והתקבל ערעורה של המשיבה (להלן: מגדל ).

1.

פלונית (להלן: הנפגעת ) נפגעה ביום 20.9.2007 בתאונת דרכים כתוצאה משימוש ברכב שבוטח על ידי מגדל, ועקב כך תבעה ממגדל את נזקיה. במסגרת התביעה מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט – בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי. המומחה בתחום האורטופדי קבע כי לא נותרה לנפגעת נכות כתוצאה מהתאונה, בתחום הנוירולוגי נקבעה לנפגעת נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנתיים, ובתחום הנפשי נקבעה לה

נכות בשיעור של 2.5%. בסופו של יום נכרת בין הצדדים הסכם פשרה לפיו מגדל תשלם לנפגעת סכום של 31,535 ₪. בהסכם צוין כי "לצורך הפשרה לא נלקחו בחשבון כל ניכויים שהם על חשבון תקבולי מל"ל, שכן אלה ניתנו ללא קשר לפגיעה בתאונה נשוא התביעה".

ביני לביני, התקבלה תביעת הנפגעת לתגמולי נכות כללית מהמל"ל, ונקבעה לה נכות כללית משוקללת של 46% (10% בגין מחלת האפילפסיה, אשר אין מחלוקת כי אינה קשורה לתאונה, ו-40% בגין נכות נפשית).

2.

המל"ל הגיש לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר נגד מגדל, לשיפוי בסך 751,667 ₪ בגין גמלאות הנכות הכללית ששילם לנפגעת (ת"א 34463-08-14). התביעה הוגשה על פי ההסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, ולפיו המל"ל זכאי לשיפוי בגובה 80% מסכום הגמלאות ששילם כתוצאה מהתאונה, מחברת הביטוח של הרכב הפוגע. בית משפט השלום ( כב' השופטת מ' ספינזי-שניאור ) נדרש לשאלה כיצד יש לחלץ את הנתונים הנדרשים לצורך חישוב יחס הנכויות בנסיבות בהן תביעת הנפגע הסתיימה בפשרה – האם על סמך חוות דעת המומחים בתביעת הנפגע (כעמדת מגדל) או על סמך קביעותיהן של הוועדות הרפואיות במל"ל (כעמדת המל"ל). בפסק הדין הוחלט לקבל את עמדת מגדל ונקבע כי "משעה שהוגשו חוות הדעת בתביעת הנפגעת, הרי שאין נפקא מינה אם התביעה הסתיימה בפשרה או לאחר שמיעת ראיות". בהתאם, בית המשפט חישב את יחס הנכויות באופן הבא:

46% נכות כללית – 2.5% נכות צמיתה שנגרמה כתוצאה מהתאונה

46% נכות כללית

על סמך זאת, נקבע כי שיעור הנכות אשר לא נגרם כתוצאה מהתאונה עומד על 94.5%, כך שעל מגדל להשיב למל"ל סכום של 5.5% מסך הגמלאות ששולם לנפגעת, אשר בתוספת ריבית הסכמית והפרשי ריבית והצמדה הועמד על הסך של 41,935 ₪.

המל"ל הגיש בקשה לתיקון טעויות סופר בפסק הדין, ובכללן בקשה לתיקון טעויות נטענות באופן הצבת הנתונים בנוסחה. בהחלטה מיום 18.10.2017, בית המשפט ציין כי אכן נפלה טעות באופן הצבת הנתונים בנוסחה וקבע דיון בבקשה. בעקבות הדיון, ובהיעדר הסכמה בין הצדדים, נקבע לבסוף בהחלטה מיום 22.10.2017 כי "אין המדובר בטעות קולמוס אותה ניתן לתקן בהיעדר הסכמה".

3.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו שני ערעורים. טענות המל"ל בערעורו לא עסקו עוד בשאלה האם מקום בו תביעת הניזוק הסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, יש בכך משום "קביעה שיפוטית" שמחייבת ביחסים בין המל"ל לבין המזיק. זאת, מאחר שהסוגיה הוכרעה בינתיים ברע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (19.9.2017).

ערעור המל"ל נסב על טעויות נטענות בחישוב שערך בית משפט השלום. בתוך כך נטען כי לא היה מקום לערב בין קביעות הוועדות הרפואיות (מהן חולץ הנתון בדבר אחוז הנכות הכללית – 46%) לבין חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט בתביעת הנפגעת (מהן חולץ הנתון בדבר הנכות הצמיתה שנגרמה כתוצאה מהתאונה – 2.5%). נטען כי חישוב נכון ועקבי היה מוביל למסקנה שהמל"ל זכאי לשיבוב בגובה 100% על פי קביעות המומחים או בגובה 78.3% על פי קביעות הוועדות הרפואיות.

בערעור מגדל נטען כי היה על בית המשפט לדחות את תביעת השיבוב, באשר המל"ל לא הרים את הנטל להוכיח קשר סיבתי בין הנכות הכללית שנקבעה לנפגעת לבין התאונה. בתשובתה לערעור המל"ל, מגדל טענה כי החישוב המעורב מיטיב עם המל"ל, שלא הצליח להרים את הנטל להוכיח בעצמו את יחס הנכויות; וכי בהנחה שהיה מקום לפסוק סכום כלשהו לטובת המל"ל, הרי שנערך חישוב נכון.

4.

בית משפט קמא בחן את המקרה בהתאם לרע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.2012) (להלן: עניין זטולובסקי ). בשלב הראשון ניסה לחלץ את הנתונים לחישוב יחס הנכויות מחוות דעת מומחי בית המשפט, אלא שהמומחים בתביעת הנפגעת בחנו רק את הנכות הקשורה לתאונה ולא התייחסו לרכיב הנכות הכללית; בשלב השני, ניסה בית המשפט לחלץ את יחס הנכויות מהמסמכים והפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות במל"ל, אך גם זאת לא עלה בידו לעשות באשר הנתונים לא אפשרו לקבוע בבירור כי יש קשר בין הנכות לתאונה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הנפגעת עברה תאונה נוספת, בחודש פברואר 2010 ובמסמכי המל"ל לא נעשתה כל הבחנה בין המצב הנפשי המיוחס לתאונה נשוא דיוננו לבין התאונה המאוחרת, שרק לאחריה אובחנה כסובלת מ"הפרעה בתר חבלתית". עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מדיוני ועדות המל"ל עולה שוב ושוב חשד להגזמה והאדרה בתיאור הסימפטומים מצד הנפגעת וספק בדבר כנותם. בית המשפט התרשם כי ספקות אלה, אליהם התייחסו גם מומחי בית המשפט, לא זכו לדיון של ממש על ידי מומחי המל"ל. לפי עניין זטולובסקי , אם שני השלבים הראשונים לא הניבו תוצאות, יש למנות מומחים מטעם בית המשפט במסגרת תביעת השיבוב, אך בענייננו המל"ל הבהיר כי אינו מעוניין בכך. על כן, בית משפט קמא הגיע למסקנה שהמל"ל לא הוכיח את תביעתו, דחה את ערעורו וקיבל את ערעור מגדל. המשמעות האופרטיבית היא שהוטל על המל"ל להחזיר למגדל את הסכום ששולם לה לפי פסק דינו של בית משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

לטענת המל"ל, בית משפט קמא שגה בכך שלא התייחס לסוגיה המרכזית בערעורו, היא הטעויות בנוסחה. לשיטת המל"ל, רשות הערעור נחוצה על מנת ליצור ודאות ואחידות בכל הנוגע לאופן הצבת הנתונים בנוסחת השיבוב, וכדי למנוע את האפשרות לבצע בה מניפולציות בהתאם לתוצאה המבוקשת.

אשר לקביעה שלא ניתן לחלץ את יחס הנכויות מעמדות המומחים או ממסמכי הוועדות הרפואיות, נטען כי עמדות המומחים כוללות התייחסות משתמעת לנכויות שאינן קשורות לתאונה, וממילא מספקות תמונה מלאה של יחס הנכויות; ולחלופין, כי מסמכי הוועדות הרפואיות מלמדים שאחוזי הנכות הנפשית שנקבעו קשורים במלואם לתאונה. יתרה מכך, נטען כי הנטל להוכיח שאחוזי הנכות הכללית או מקצתם אינם קשורים לתאונה מוטל על מגדל, הואיל ולה האינטרס שהרכיבים שאינם קשורים לתאונה יהיו גדולים ככל הניתן. סוגיית נטל ההוכחה הועלתה כשיקול נוסף המצדיק רשות ערעור, לצורך הבהרת המצב המשפטי והנחיית הערכאות הדיוניות בעניין.

ולבסוף, נטען כי התנגדות המל"ל למינוי מומחים במסגרת תביעת השיבוב נשענה על ההנחה שניתן לחלץ את יחס הנכויות מהנתונים הקיימים, ועל התפיסה שאין להכביד על ההליך שלא לצורך. על כל פנים, נטען כי לא היה מקום לדחות את התביעה בשל התנגדות זו.

6.

מגדל, בתגובתה, טענה כי השאלה העקרונית המרכזית שהועלתה בבקשה – אופן הצבת הנתונים בנוסחת השיבוב – לא נדונה בבית משפט קמא, וממילא אינה יכולה לשמש חזית בבקשה הנוכחית. בנוסף, מגדל טענה שאין ספק משפטי כי הנטל להוכיח את יחס הנכויות רובץ לפתחו של המל"ל, וסמכה ידה על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הנטל לא הורם. עוד נטען כי טענות המל"ל לעניין האופן בו פירש בית המשפט את חוות דעת המומחים ואת מסמכי הוועדות הרפואיות נוגעות לעובדות המקרה הקונקרטי ואין הצדקה לדון בהן ב"גלגול שלישי".

דיון והכרעה

7.

בפתח הדברים יובהר כי עסקינן בבקשה ב"גלגול שלישי", חרף טענות המל"ל כי עיקר טענותיו לא נדונו בבית המשפט המחוזי ולכן מדובר ב"גלגול שני". לצורך סיווג בקשת רשות ערעור יש לבחון בפני כמה ערכאות נדון עניינם של הצדדים כמכלול, ואין לבחון כל טענה לגופה (ראו רע"א 1501/19 פלוני נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , בפסקה 4

(2.6.2019)). מתן רשות הערעור מותנה אפוא בכך שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. אומר כבר כעת שאין זה המצב בענייננו, באשר שתי השאלות העקרוניות להן טען המל"ל כלל אינן טעונות הכרעה בנסיבות העניין.

8.

כלל הוא שאין המל"ל יכול לחזור על המזיק בשיעור העולה על חבותו של המזיק (עניין זטולובסקי , בפסקה 11; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 587, 722-721 (מהדורה רביעית, 2012)). בענייננו, תביעתה של הנפגעת הסתיימה בהסכם פשרה לאחר שמונו שלושה מומחים מטעם בית המשפט שקבעו את נכותה הרפואית, כך שפסק הדין מהווה קביעה שיפוטית לעניין שיעור הנכות הנובע מהתאונה. לא היה אפוא מקום שהמל"ל יגיש תביעתו על סך של 751,667 ₪, בעוד שהפיצוי שנפסק לנפגעת עומד על 31,535 ₪. אף ברי כי "הצבת הנוסחה" על ידי המל"ל באופן שמביא לטענתו לשיפוי בשיעור של 100% או 78.3% מתגמולי המל"ל, מביא לתוצאה בלתי סבירה בעליל. משאלו הם פני הדברים, ברי כי אין מקום להידרש לתביעה ב"גלגול שלישי".

9.

זאת ועוד. המל"ל העלה טענות שונות נגד האופן בו הציב בית משפט השלום את הנתונים בנוסחת השיבוב, ובפרט התנגד לעירוב בין חוות דעת המומחים ומסמכי ועדות המל"ל. דא עקא, שבית המשפט המחוזי לא הלך בדרך זו, ולכן, לא ברור מה הבסיס לבקשת רשות הערעור בעניין זה. לא זו אף זו, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי משתמעת תמיכה בעמדת המל"ל לפיה אין לחלץ את הנתונים ממקורות שונים, שאם היה סבור אחרת היה מרכיב את הנוסחה מצירוף הנתונים החלקיים שהובאו בפניו. לגופו של עניין, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אפנה את הקורא לרע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב , בפסקאות 3-2 (28.5.2013), שם הבעתי דעתי כי ראוי שהנכות הכוללת שנקבעה במל"ל תשמש את בית המשפט לצורך חישוב יחס הנכויות (עמדה זו התייחסה במקור לניכוי תגמולי מל"ל מהפיצוי שנפסק במסגרת תביעת הנפגע, אך כוחה יפה גם לתביעת השיבוב).

10.

לאור האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.