רע"א 4716/11 יגאל צעירי נ. עיריית ת''א -יפו

1.

המבקש עותר להרשות לו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' צ'רניאק , רת"ק 4208-02-11) שלא ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (ת"ק 1076-12-08, כבוד השופטת ל' ביבי-ממן ) לפיו נדחתה תביעתו לשיפוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהליכי אכיפה במסגרתם עוקל האופנוע שלו על ידי המשיבים.

המבקש חב בחיובי ארנונה כלפי המשיבה 1. בתאריך 18.8.05 הבחין המבקש כי האופנוע שברשותו נעלם. הוא הגיש תלונה במשטרה בסוברו כי האופנוע נגנב. בתאריך 28.12.05 המבקש הגיע למשרדיה של משיבה 1 והגיע להסדר תשלום חובות הארנונה במסגרתו שילם סך של 12,430 ₪. לאחר התשלום משיבה 1 אמרה לו כי הקטנוע שלו עוקל על ידה ואוחסן אצל משיבה 2. המבקש פנה למשיבה 2 על מנת לשחרר את הקטנוע ונדרש לשלם סך של 3,000 ₪ בגין דמי אחסון. המבקש סירב לשלם את דמי האחסנה ובהמשך נודע לו עובר להגשת התביעה כי הקטנוע שלו נמכר או פורק ואינו נמצא עוד במחסני משיבה 2. לטענתו נגרמו לו נזקים בסך של 9,500 ₪, שוויו של האופנוע בעת הרלוונטית וכן אובדן הכנסה בסך 15,000 ₪, הוצאות משפט בסך 2,310 ועוגמת נפש בסך 4,690 ₪. מכאן הוגשה התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות. המבקש טען כי משיבה 1 אחראית לנזקיו הואיל ולא הודיעה לו על עיקול הקטנוע ותפיסתו ולא מסרה הודעה למשטרה. לטענתו, גם משיבה 2 אחראית לנזקיו הואיל ודרשה סכום גבוה עבור שחרור הקטנוע והמשיכה להחזיקו עד לפריקתו ומכירתו שלא כדין. משיבה 1 התגוננה בטענה כי שלחה למבקש אינספור התראות, לרבות הודעה על עיקול ותפיסת הקטנוע ואף דווחה למשטרה. כן נטען כי דמי האחסנה שנדרשו הינם סבירים. בית המשפט לתביעות קטנות בחן את טענות הצדדים והראיות שהוגשו וקבע כי כל ההודעות לרבות ההודעה בדבר הטלת עיקול הגיעו למבקש אשר לא הוכיח שלא קיבל את ההודעות האמורות. נקבע כי המבקש ניסה בכל דרך אפשרית להתנער מחובותיו והערים על משיבה 1 קשיים במסירת ההתראות. כן נקבע כי בצו התפיסה נכתב כי נמסרה הודעה למוקד 100 והעובדה שהמבקש הגיש תלונה אינה מלמדת כי המשטרה לא ידעה על העיקול. נבחנו הוראות הדין ביחס לאחסנת המעוקלים ונקבע כי דמי האחסנה שנדרשו מהמבקש הינם סבירים והוטלו כדין. אף באשר לרכיבי הפיצוי נקבע שאלה לא הוכחו כנדרש. לנוכח האמור נדחתה תביעתו של המבקש. בית המשפט המחוזי שדן בבקשה למתן רשות ערעור קבע שמדובר בערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על בסיס התרשמותו של בית המשפט לתביעות קטנות וכי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 406 לתקסד"א נדחתה הבקשה. מכאן הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע. אולם, בנסיבות העניין, די להתמקד בבקשה העיקרית.

לטענת המבקש נימוקי בית המשפט לדחיית בקשתו למתן רשות ערעור אינם רלוונטיים. לטענתו טעה בית המשפט בחישוב התאריך בו נשלחה לו הודעה על הליכי האכיפה. לטענתו האופנוע נמכר שלא כדין ומבלי קבלת אישור מהממונה על הגבייה ומבלי שהובאה ראיה מה עלה בגורלו של האופנוע.

2.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא אין ערעור בזכות. יש להראות כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור, מקום בו המחוקק לא הקנה זכות ערעור. דברים אלו יפים ביתר שאת מקום בו מדובר בגלגול שלישי.

כלל מושרש הוא, כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא עמד בנטל האמור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. שתי ערכאות בחנו את טענות המבקש והגיעו לתוצאה דומה. בית המשפט לתביעות קטנות בחן את הראיות שהוגשו וקבע את משקלן על פי התרשמותו. בית המשפט המחוזי אף נתן משקל לראיות שלא הוגשו על ידי המבקש. יתרה מכך, עסקינן בממצאים עובדתיים שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם וודאי לא בגלגול שלישי. המבקש מבקש שנדון מחדש בטענות שנדחו על ידי בתי המשפט אולם לא די בכך כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי. הליך זה לא נועד על מנת לשמוע את המשפט מחדש. אם לא די בכל אלה לא מצאתי כי יש בכוחן של טענות המבקש להפוך את התוצאה על כנה.

3.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.