רע"א 4721/01 אבירן עמר ואח' נ. איתן חברה לביטוח בע"מ

1.בפסק דין שניתן בתביעת המבקשים נגד המשיבים, פסק בית המשפט המחוזי שיש לחשב את הפיצוי בגין הפסד השתכרות של המבקש הראשון ( להלן: המבקש ) בהתבסס, בין היתר, על "השכר הממוצע במשק הידוע במועד פסק הדין". בית המשפט התבקש, בבקשת הבהרה שהוגשה בפניו, להבהיר אם כוונתו היא לשכר הממוצע הידוע האחרון הסופי שפורסם, או שמא לזה שפורסם, ואפילו זמני הוא.

הרקע למחלוקת הוא כלהלן: על פי הפירסום בירחון הסטטיסטי האחרון שפורסם ערב פסק דינו של בית המשפט המחוזי, השכר הממוצע למשכורת שכיר במשק היתה בחודש אוקטובר 1999 בשיעור 6,189 ש"ח. שיעור המשכורת הממוצעת בחודש נובמבר 1999 עמד על 6,566 ש"ח, ובחודש דצמבר 1999 על 5,864 ש"ח. אלא, שבצד שתי המשכורות הממוצעות לחודשים נובמבר ודצמבר 1999 מצויינת כוכבית. כוכבית זו משמעותה היא, שמדובר בנתון זמני וטרם הוברר סופית מה השכר הממוצע בחודשים אלה.

בית המשפט הבהיר, שכוונתו בפסק הדין היתה לשכר הממוצע במשק הידוע באופן סופי . דהיינו, שלענייננו צריך להסתמך על הסכום של 6,189 ש"ח כשכר הממוצע במשק לצורך חישוב הפסד כושר ההשתכרות של המבקש הראשון. על החלטה זו הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

2.דין הבקשה להידחות. בית המשפט הבהיר למה היתה כוונתו בהפנותו ל"שכר הממוצע במשק", כפי שהיה רשאי לעשות בהסתמך על סעיף 81 לחוק בתי המשפט, נוסח משולב, התשמ"ד1984-. אכן, ניתן להבין את החלטתו נשוא הערעור כתיקון "טעות", במובן השמטה מקרית. ההחלטה באה לתקן את טעות ההשמטה ולהבהיר שהכוונה בפסק הדין היתה לשכר הממוצע האחרון הסופי הידוע.

3.גם לעצם העניין, איני סבור שיש מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט. ראשית, הדרך לתקוף את תוכן ההחלטה גופה, כפי שמבקשים המבקשים, היא בדרך הגשת ערעור ולא בדרך הגשת בקשה לרשות ערעור.

שנית, בית המשפט רשאי היה לקבוע "שכר ממוצע במשק" כפי שקבע והוסבר בהחלטתו. באמור בע"א 2531/98 גולדשמידט נ' פוגל (פ"ד נב(2) 577), עליו מסתמך בא כוח המבקשים, אין למנוע מבית המשפט לקבוע שכר ממוצע כפי שנקבע.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.