רע"א 4721/08 יהודה ג'נח נ. משרד הבטחון קצין התגמולים

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ש' שוחט), אשר הורה על החזרת הדיון בעניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה כדי שתשוב ותדון בעניינו, תוך הבהרה לשאלה האם ההחמרה בנכותו של המבקש, שקבעה הוועדה, נזקפת לפי פרט 34 או 33 (מב' ל-ג) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: המבחנים ). כן נקבע כי נדרשת הנמקה מפורטת, נוכח אי התנהלות ראויה של הוועדה בעניין זה בעבר.

2.

המבקש הוכר כנכה בשיעור של 10% לפי פרט 33 למבחנים, בשל הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקוד. המבקש תבע בשל החמרה במצבו אולם תביעתו לא התקבלה. ערעור שהגיש לוועדה הרפואית העליונה התקבל. נקבע (ביום 6.7.2005) כי דרגת ההפרעה הנפשית ממנה סובל המבקש גבוהה יותר, בהתאם לפרט 33 ג' למבחנים - הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקוד. הוועדה הרפואית העליונה ציינה כי מצאה סימנים אובייקטיביים להפרעה פוסט טראומתית כרונית אצל המבקש, כגון נדודי שינה, סף גירוי נמוך, דיכאון וחרדה. יו"ר הוועדות הרפואיות פנה לוועדה הרפואית העליונה בבקשה לקיים דיון חוזר בערעור ולבטל את החלטתה בשל כך שהמבקש לא הוכר כנכה הסובל מתסמונת פוסט טראומתית. בעקבות פנייה זו, ובלא לקיים דיון בפני המבקש, החליטה הוועדה לבטל את החלטתה והחזירה את הקביעה הקודמת בדבר 10% נכות לפי פרט 33 למבחנים (החלטה מיום 17.8.2005). על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו קבל על התנהלות הוועדה הרפואית העליונה וטען כי הוועדה קבעה את שיעור נכותו לפי פרט 33 ג', ולכן לא היה מקום לדידו, לפנייתו של יו"ר הוועדות הרפואיות.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין חולק בדבר סמכות יו"ר הוועדות הרפואיות לפנות אל הוועדה הרפואית העליונה לאחר מתן החלטתה ובטרם יאשרה, אולם הוועדה הייתה חייבת בקיום דיון בפנייתו של יו"ר הוועדות הרפואיות בנוכחותם של המבקש ובא כוחו ודי בכך כדי להשיב את הדיון אליה. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש לפיה יש לקבל את הערעור באופן בו תקוים החלטה הוועדה הרפואית העליונה בטרם פנייתו של יו"ר הוועדות הרפואיות. בית המשפט קבע כי להבנתו, ההחלטה של הוועדה הרפואית בה נקבעה נכות המבקש על פי פרט 33 ג' מיום 6.7.2005, לא אושרה בו ביום על-ידי יו"ר ממונה, אלא אישורו ניתן לאחר שינוי ההחלטה של הוועדה. בית המשפט הורה על כן על החזרת הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתחזור לדון בעניינו של המבקש, תוך הבהרה לפי איזה פרט נזקפת ההחמרה בנכותו, תוך שהנחה את הוועדה ליתן הנמקה מפורטת של החלטתה, נוכח התנהלותה הקודמת.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש חוזר בבקשתו על הטענה לפיה היה על בית המשפט קמא לקיים את החלטת הוועדה הרפואית העליונה הראשונה מיום 6.7.2005 ולא להחזיר את עניינו לוועדה. לדעתו, פסק הדין מקפח אותו, ויש בו מסר לוועדות הרפואיות כי בכל מקרה של החלטה שהתקבלה "במסתרים", הדיון יוחזר לוועדה, מסר המכשיר בעקיפין קיום דיונים במסתרים ופוגע פגיעה אנושה בציבור נכי צה"ל שחלקו הגדול אינו מיוצג על- ידי עורכי דין. לדעת המבקש, ההחלטה להחזיר את הדיון לוועדה אינה מרפאת את הפגם המהותי שבהחלטת הוועדה הרפואית מיום 17.8.2005 ומרוקנת מתוכן את ההחלטה מיום 6.7.2005 שניתנה ונחתמה כדין לאחר מיצוי ההליכים העובדתיים והרפואיים. לדעת המבקש, פסק דינו של בית המשפט קמא אינו עושה עימו חסד שכן הוא מבטל את הזכויות שניתנו לו כדין בהחלטת הוועדה עליונה מיום 6.7.2005.

5.

עיינתי וחזרתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ולא מצאתי בה ממש. בית המשפט קמא החליט, כאמור, להשיב את הדיון בעניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה לאחר שמצא פגם בהתנהלותה, לאור הפגיעה בזכות הטיעון של המבקש וגם עקב חוסר הבהירות בשאלה לפי איזה פרט נזקפת ההחמרה בנכותו. אכן, למערער לפני ועדה רפואית עליונה זכות להופיע בפניה ולטעון את טענותיו בערעור (רע"א 2602/04 שמעון ברהום נ' משרד הבטחון-קצין התגמולים (לא פורסם, 9.6.2005)), ולכן צדק בית המשפט קמא בהחלטתו להשיב את הדיון לוועדה לאור הערת יו"ר הוועדות הרפואיות. ואולם, בנסיבות העניין, לא ניתן היה להותיר על כנה את ההחלטה המקורית מיום 6.7.2005 כבקשת המבקש, שכן ההחלטה בוטלה בעקבות פנייתו של יו"ר הוועדה כשהפנה את תשומת לב הוועדה לכך שהמבקש לא הוכר כסובל מתסמונת פוסט טראומתית. במצב דברים זה, לא נותר איפוא, אלא להשיב את הדיון לוועדה כדי שתדון מחדש בעניינו של המבקש, בפניו. למותר לציין, כי בפני המבקש פתוחה הדרך, להשיג על החלטת הוועדה הרפואית העליונה אם ימצא לנכון לעשות כן, לאחר שזו תיתן החלטתה. מכל מקום, הבקשה מעוררת שאלה פרטנית שאין לה השלכה כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית.

על יסוד כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.