רע"א 4723/03 גפן ליאב נ. משרד הביטחון / קצין התגמולים

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

אין המבקש טוען להעדר יכולת להפקיד ערבון. טענתו היא, כי תקנה 13(ח) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח – 1987 מעניקה לו פטור מהפקדת ערבון, שכן ההליך פטור מאגרה, ומקום בו ניתן פטור מאגרה, נקבע בתקנה האמורה כי "יחול הפטור גם על כל תשלום נוסף אותו בעל דין חייב לשלם בקשר עם אותו הליך באותה ערכאה".

דין הטענה להידחות. צודק המשיב בטענתו, כי בתקנות האמורות לא נקבע הסדר כלשהו לעניין הפקדת ערבון. התקנות האמורות מסדירות את תשלום האגרה לבית המשפט. במהותה, האגרה הינה תשלום המשולם על מנת לפתוח את שערי בית המשפט בפניי מי שמבקשים לבוא בפניו. לעומת זאת, הערבון נועד להבטיח את זכות בעל הדין שכנגד, אשר הוא המשיב בהליך הערעורי, לכך שהוצאות שייפסקו בהליך ישולמו לו. ממילא, אין תקנות האגרות דנות בפטור מהפקדת ערבון, והפקדת ערבון כלל לא נזכרת בהן. אף כי ניכרת מגמה הרואה בדרישה להפקדת ערבון משום מחסום לגישה לבית המשפט, ובכך מקרבת את ההתייחסות המשפטית לערבון לזו הנקוטה ביחס לתשלום אגרה (ראו ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה(5) 361), אין בכך כדי לטשטש את ההבדל בתכלית של כל אחד ממכשירים משפטיים אלה. נוכח השוני המהותי בין מכשירים משפטיים אלה, אף נקבע בעבר כי פטור הניתן בדין מתשלום אגרה אינו מקנה פטור מהפקדת ערבון, בהעדר הוראה ברורה הקובעת זאת (ראו ע"א 8463/99 קדם נ' בזק בע"מ פ"ד נד(1) 668; ראו גם רע"א 9027/01 לוי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק רדיפות הנאצים , תקדין עליון 2001 (4) 909). אכן, דומה כי ערבון במהותו אינו "תשלום", כי אם בטוחה שנועדה להבטיח תשלום הוצאות, אם כאלה יושתו בסופו של הליך. על רקע זה נראה כי יש ממש בפירוש המוצע על ידי המשיב, ולפיו מכוונת תקנה 13(ח) בעיקרה לאגרת הפרוטוקול, ומכל מקום, אין היא מקנה פטור על פי דין מהפקדת ערבון.

אוסיף, כי תקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מחלישה את טענת המבקש. בתקנה זו נקבע כי מקום בו נדחה תשלומה של אגרה, נתון לבית המשפט שיקול דעת האם לא ראוי לפטור מהפקדת ערבון, כולו או מקצתו. מעבר לכך שכבר נקבע כי שיקול הדעת לפטור בעל דין מהפקדת ערבון נתון גם מקום בו לא ניתן פטור מאגרה (ראו ע"א 8183/01 ספיאשווילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 2002 (1) 776), הרי שתקנה זו מלמדת כי אין במתן פטור מאגרה כדי להצמיח, מניה וביה, פטור מהפקדת ערבון. הגם שהתקנה קושרת בין הפטור מן האגרה לבין הפטור מן הערבון, קשר זה אינו הכרחי או אוטומטי, ומתן הפטור מהפקדת ערבון נותר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו לעניין זה גם בפרשת אלון הנ"ל). נוכח ההנחה בדבר הרמוניה נורמטיבית בין ההסדר שבתקנות האגרות לבין ההסדר שבתקנות סדר הדין האזרחי, יש בכך כדי להחליש את הפירוש הנטען לתקנה 13(ח) לתקנות האגרות.

נוכח שיקולים אלה, דין בקשת הפטור להידחות. עם זאת, בשים לב למהות ההליך ולמדיניות בית המשפט בכל הנוגע לפסיקת הוצאות בסוג זה של הליכים, ניתן להפחית את הערבון בתיק זה ולהעמידו על סך של 5,000 ₪. הערבון יופקד תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, ובהם ימי הפגרה. לא יופקד הערבון במועד, יידחה ההליך בלא צורך בכל הודעה נוספת למבקש.