פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 4729/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
נסים שרעבי
נ ג ד
המשיבים:
1. מיטל אלנקוה דהן
2. מרדכי מוטי אלנקוה
3. גיא כהן
4. אסנת כהן
5. אורי אילון
6. פרחיה לב ארי
7. גלית גיטרמן
8. אורי כהנא
9. ענת כהנא בר-און
10. אילן וינברג
11. ירון פוגל
12. אירית וייסמן פוגל
13. גורן כהן
14. נילי כהן ליטמן
15. ישעיהו יוסף קליין
16. דורית קליין
17. אלואיזה דרקצ'ובה
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס'
ג'יוסי ונ' ג'השאן) בעש"א 53910-02-21 מיום 23.6.2021
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד הדר פינק-טבת
החלטה
1.
המשיבים, בעלי דירות בבית משותף (להלן: הבית ), הגישו תביעה נגד המבקש בעקבות עבודות בנייה שונות שערך בצמוד לאחת הדירות בבית (להלן, בהתאמה: העבודות ו הדירה ) . המשיבים עתרו למתן צו מניעה שיאסור על המבקש לבצע שינויים ברכוש המשותף ושיורה על השבת המצב לקדמותו, ועתרו לחייבו בתשלום דמי ועד הבית. ביום 18.2.2021 קיבלה המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (כב' המפקחת י' ליבוביץ ; להלן: המפקחת ) את תביעת המשיבים בעיקרה. בין היתר נקבע כי המבקש, בניגוד לטענותיו, הוא המחזיק בדירה ואחראי על העבודות שבוצעו בה; כי העבודות נעשו ברכוש משותף ללא היתר והסכמה של מי מבעלי הדירות בבית כנדרש בחוק; כי אף אחת מהעבודות לא חוסה תחת ההגדרה של "הרחבה דומה" כלשונו של סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; וכי על המבקש לשלם את חובות דמי הוועד שנצברו עד להגשת התביעה.
2.
ביום 23.6.2021 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי ו נ' ג'השאן ) את ערעור המבקש, לפי הוראות תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ) . בית המשפט מצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים ואת המסקנות המשפטיות שנובעות מהם, וכי לא נפלה בפסק הדין טעות שבחוק. עוד צוין כי עיקר הערעור נסב על הטענה שלפיה המבקש אינו בעל הדירה, אולם הוא נמנע מלציין את זהות הבעלים הן לפני המפקחת הן לפני בית המשפט. נוכח כל האמור חייב בית המשפט את המבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
3.
מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה, בעיקרם של דברים, שב המבקש על טענותיו בערכאות הקודמות. לטענתו, בית המשפט המחוזי "עיקר מיסוד[ן]" את ההלכות בעניין "הרחבה דומה". כן נטען כי הקביעה שהפרגולה שבנה דורשת היתר, מנוגדת לפסיקה ולחוק. המבקש טוען כי חרף רצונו למסור את זהות הבעלים, הדבר "נמנע ממנו". לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי לא פירט את נימוקיו בעניין ההוצאות, בניגוד למתחייב מתקנה 153(ד) לתקנות.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין .
הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב באב התשפ"א (21.7.2021).
ש ו פ ט