רע"א 4732/06 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. אגבריה מחמוד חסן

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב. למשיב ניתנה רשות להתגונן בכפוף להפקדת סכום של 20,000 ש"ח בידי בא-כוח המבקש. לבסוף באו הצדדים לכלל הסדר מוסכם (להלן: ההסכם ), שקיבל תוקף של פסק-דין. לפי ההסכם, הועמד חובו של המשיב למבקש על סך של 30,000 ש"ח, שישולם ב- 15 תשלומים חודשיים של 2,000 ש"ח כל אחד. המשיב שילם 10,000 ש"ח בהתאם לאמור בהסכם, וטען, כי יתרת הסכום נפרעה באמצעות ההפקדה של 20,000 ש"ח. טענה זו לא נתקבלה על דעתו של כבוד ראש ההוצאה לפועל, שדחה את טענת "פרעתי" שהעלה המשיב. בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, קבע לאחר עיון בחומר שהובא בפניו כי הסכום של 20,000 ש"ח שולם כתנאי לביטול פסק-דין קודם שניתן ולמתן רשות להגן; הסכום של 30,000 ש"ח שנקבע בהסכם – כך לדעת בית המשפט – אינו בא בנוסף לאותה הפקדה של 20,000 ש"ח. בית המשפט פסק אפוא שהמשיב פרע את חובו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

ההסכם שנחתם בין הצדדים אינו מזכיר את ההפקדה שנעשתה בסכום של 20,000 ש"ח. משכך, אין אמירה מפורשת בהסכם לגבי היחס שבין אותה הפקדה לבין יתרת החוב המוסכמת בסך 30,000 ש"ח. יחד עם זאת, הכף נוטה לטובת פרשנותו של המבקש, וזאת, שכן לפי ההסכם, "סכום החוב בתיק זה יעמוד לפירעון על סך כולל של 30,000 ש"ח", ו"הסכום הנ"ל ישולם ב- 15 תשלומים שווים ורצופים של 2,000 ש"ח כל אחד החל מיום חתימת הסכם זה וכלה בכל 10 לחודש שלאחריו". הקביעה כי פירעון החוב ייעשה ב- 15 תשלומים של 2,000 ש"ח כל אחד מלמדת על הסכמת הצדדים שהסכום המוסכם של 30,000 ש"ח משקף את יתרת חובו של המשיב למבקש – מעבר לסכום שהופקד קודם לכן, של 20,000 ש"ח.

הערעור מתקבל, אפוא. המשיב ישא בהוצאות הערעור ובשכר-טרחת עורך-הדין של המבקש בסכום של 5,000 ש"ח.