רע"א 4734/14 עיריית פתח תקוה נ. גלית הינדי

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הגישה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עת מעדה ביום 22.10.2007 במהלך ירידה במדרגות במבנה בית הספר בו הועסקה כמורה. התביעה הוגשה נגד המבקשת, כבעלים של המוסד החינוכי, ונגד המשיבה 2, מעסיקתה של המשיבה. לטענת המשיבה, עקב מעידתה נגרמה לה נכות צמיתה בברך שמאל. לכתב התביעה המקורי צרפה המשיבה חוות דעת של מומחה באורתופדיה. המבקשת והמשיבה 2 (להלן: הנתבעות ) טענו כי אין קשר סיבתי בין אירוע המעידה הנ"ל לבין מצב הברך, שנפגעה גם באירוע מאוחר יותר, מיום 14.4.2009, ואירוע מאוחר זה הוא שגרם לנכות. טענה זו נתמכה בחוות דעת רפואית מטעם הנתבעות.

2.

בית משפט השלום החליט בקדם משפט מיום 14.6.2012 על מינויו של ד"ר א' גורדין כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה. אין מדובר במינוי שנעשה בהסכמת הצדדים, אלא בגדר שיקול דעת בית המשפט, "לנוכח הפער המשמעותי בין חוות הדעת".

ד"ר גורדין חווה דעתו כי נכותה של המשיבה אינה קשורה למעידה מיום 22.10.2007, אלא לאירוע הנוסף, מיום 14.4.2009. נוכח האמור בחוות הדעת, ביקשה המשיבה לחקור את המומחה ובית המשפט נעתר לבקשה זו חרף התנגדות המבקשת, אף כי עובר לחקירתו טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית ו/או לא נשמעו עדויות באשר לנסיבותיהם העובדתיות של האירועים הנ"ל, שבמהלכם נפגעה המשיבה בברכה.

ד"ר גורדין נחקר ביום 30.5.2013 ולאחר חקירתו ביקשה המשיבה לתקן את כתב תביעתה ולצרף לו חוות דעת של מומחה ברדיולוגיה. זאת נוכח טענתה של המשיבה כי בחקירתו של ד"ר גורדין הובהר כי יש חשיבות לפענוח מדויק של בדיקת MRI

על מנת שייקבע מקור נכותה. בבקשה זו נטען גם לכשלים כאלה ואחרים שהתגלו במהלך חקירתו של ד"ר גורדין, חלקם נוגעים לתשובותיו בענין פענוח תוצאות בדיקות הדמייה שנערכו למשיבה, באופן שמכרסם (לטענת המשיבה) במסקנת חוות דעתו.

3.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה בהחלטה קצרה לפיה אין מקום לתיקון המבוקש, שכן: "המומחה בתחום האורתופדיה ובכל תחום רפואי אחר, יכול שלא לאמץ את הפענוח של המומחה בתחום הרדיולוגיה".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הבקשה ואת הערעור, והתיר למשיבה לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת רדיולוגית. בית המשפט המחוזי פסק, כי שאלת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין אירוע המעידה היא שאלה "קרדינאלית" וראוי לאפשר למשיבה, באמצעות המומחה מטעמה בתחום הרדיולוגיה, לשפוך אור על שאלה מרכזית זו.

מכאן בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.

4.

בבקשתה מלינה המבקשת על כך שהתאפשר למשיבה לתקן את כתב תביעתה במטרה להתמודד עם חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שעמדתו אינה נוחה לה. המבקשת טוענת, כי ההחלטה המתירה את תיקון כתב התביעה אינה מתיישבת עם פסיקתו של בית משפט זה ובמיוחד עם ההחלטה ברע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2012), לפיה אין לאפשר לבעלי הדין להתמודד עם עדותו או חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בדרך של תיקון כתבי הטענות והגשת חוות דעת מטעמם בתחום בו עסק המומחה מטעם בית המשפט. עוד נטען, כי לא היה מקום לקיים את חקירתו של ד"ר גורדין בטרם הוגשו ראיות לענין נסיבות האירוע הנזיקי הנטען, ומשעמדה המשיבה על הקדמת חקירתו, היא תוכל לנצל זאת כדי להתאים את גרסתה העובדתית לאמור בחוות הדעת ובחקירת המומחה, וגם מטעם זה אין להתיר לה לתקן את תביעתה. בנוסף טוענת המבקשת כי הטענה בדבר העדר קשר סיבתי בין הנכות לבין האירוע המוקדם היתה ידועה למשיבה מתוך כתבי ההגנה וחוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, וחקירת ד"ר גורדין לא העלתה נתונים שלא היו יכולים להיות בידיעת המשיבה. מטרת התיקון היא, אפוא, להגיש חוות דעת נוספת בסוגיה שהמומחה מטעם בית המשפט הכריע בה ואין לאפשר זאת, מה גם שבפי המשיבה אין כל טעם ראוי שיצדיק תיקון כתב התביעה בשלב זה של ההליך ואין הסבר מדוע לא ניתן היה לצרף לתביעה מלכתחילה, או, למצער, לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, חוות דעת רדיולוגית.

5.

דין הבקשה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה.

תחילה ייאמר ויודגש, כי מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" שאינה מעוררת שאלה בעלת היבטים כלליים אשר תצדיק דיון שלישי באותה המחלוקת, מה גם שעסקינן בהחלטת ביניים בנושא דיוני. אמנם המבקשת מציינת בבקשתה כי המקרה הנדון מהווה דוגמה להתנהלות רווחת, המכונה על ידי המבקשת "מחלה דיונית", שעניינה התארכות הדיונים ללא סוף, גם בתיקים פשוטים, בין היתר עקב מתן אפשרות לבעלי דין לערוך "מקצה שיפורים" כשחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינה נוחה להם. אולם, גם אם, כטענת המבקשת, מדובר ב"תופעה", ויש לקוות שלא כך הוא, במקרה דנא ראה בית המשפט המחוזי לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה, בסברו כי התיקון נדרש על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שבאמת עומדות במחלוקת. ככלל, ערכאת הערעור, קל וחומר כשמדובר ב"גלגול שלישי", אינה נוטה להתערב בהחלטות המתירות תיקון כתב טענות בנסיבות אלה, במיוחד כשאין הדבר גורר עימו עיוות דין חמור. מטעם זה לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור.

6.

כאמור לעיל, המבקשת נסמכת על החלטתי ברע"א 1077/12 הנ"ל. אלא שבפרשה האמורה היה המצב שונה בפרמטר משמעותי, שכן שם היה מדובר במומחה מטעם בית המשפט שמונה בהסכמת הצדדים (בניגוד למקרה דנא), מה שמגביל את האפשרויות העומדות לבעלי הדין להגיש מטעמם חוות דעת, כקבוע בתקנה 130(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בענייננו מדובר בסוגיה "רגילה" של תיקון כתבי טענות, וכידוע בתי המשפט נוקטים מדיניות ליברלית יחסית בתחום זה. זאת ועוד, כשמדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", השאלה אינה האם בית משפט זה היה נוהג אחרת ביחס לבקשה לתיקון כתב התביעה, ואפילו לא האם בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, אלא האם מדובר בסוגיה שבשל השלכות הרוחב שלה או חשיבותה הכללית מוצדק לדון בה בפעם השלישית. מכאן, שאף אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור.

7.

בשולי ההחלטה ומעבר לדרוש ראיתי לנכון לעמוד על העובדה שד"ר גורדין נחקר עוד בטרם הוצגו ראיות באשר לנסיבות המעידה, שנטען כי היא שגרמה לנכות ממנה סובלת המשיבה, ובאשר לנסיבות האירוע מיום 14.4.2009. אכן, כפי שנטען על ידי המבקשת, ככלל, כאשר לשם הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת לבין הנכות, יש צורך בשמיעת ראיות באשר לאופי האירוע הנזיקי ונסיבותיו, ראוי ככלל לשמוע תחילה ראיות אלה ורק לאחר מכן לקיים את חקירת המומחים הרפואיים. זאת, כיוון שלעיתים קרובות יש חשיבות להציג למומחים במהלך חקירתם את הגרסה העובדתית המדויקת כפי שהיא נכללה בעדויות (ובעיקר בעדות הניזוק או עדי הראיה לאירוע). כאשר המומחה נחקר תחילה, עשוי להיווצר קושי להציג בפניו את התמונות העובדתיות שהציג כל צד, שאליהן עליו להתייחס ולאורן לבחון את היתכנות קיומו של הקשר הסיבתי. זאת ועוד, במצב כזה עלולים בעלי הדין "לעצב" את עדויות העדים "העובדתיים" כדי שתיווצר התאמה בין עדויות אלה לבין עמדת המומחים.

לפיכך, כאשר קיימות מחלוקות עובדתיות בנוגע לאופי האירוע במהלכו נפגע הניזוק (לטענתו) ויש למחלוקות אלה השלכה על הקביעות הרפואיות, ראוי, ככלל, להניח תחילה תשתית ראייתית עובדתית ורק לאחר מכן לקיים חקירות של המומחים הרפואיים. לעיתים יש מקום אף לדחות את מינוי המומחה מטעם בית המשפט (ככל שמינוי כזה נדרש ומוצדק) לשלב מאוחר, כך שניתן יהיה להציג לו, עובר להכנת חוות דעתו, את התשתית העובדתית שכל צד הניח בפני בית המשפט, על מנת שלא יבסס את חוות דעתו על תרחישים ספקולטיביים שאינם עולים בקנה אחד עם הגירסאות העובדתיות של בעלי הדין, כפי שהן התקבעו בראיות מטעמם. בנוסף, חקירת המומחה בטרם הוצגו הראיות, עלולה להביא לכך שלאחר שתשמענה עדויותיהם של העדים העובדתיים, יתעורר צורך לשוב ולחקור את המומחה, אם יסתבר שנדרש לעמתו עם הגרסה העובדתית שנשמעה בבית המשפט. הדבר עלול לסרבל את ההליך, להרבות מחלוקות ולהקשות על הכרעה בו. מאידך גיסא, לא למותר לציין כי מדובר בסוגיה המסורה בעיקרה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וניתן להעלות על הדעת מצבים בהם יהיו יתרונות יחסיים דווקא לקיום חקירת המומחה מטעם בית המשפט בטרם נשמעו עדויות אחרות. האמור כאן נועד להסב את תשומת הלב לשיקולים השונים שראוי להביאם בחשבון כאשר בית המשפט בוחן כיצד ראוי לנהוג בעניין הנדון, שכן להחלטה בסוגיה זו עשויות להיות השלכות של ממש על ההכרעה הסופית במחלוקות השונות.

אלא שאין באמור בפסקה זו כדי לשנות את תוצאת ההליך דנא, שכן אף אם יתכן שמוטב היה שלא לפתוח את פרק ההוכחות בחקירת המומחה מטעם בית המשפט, אין לכך השלכה ישירה על ההחלטה להתיר למשיבה לתקן את כתב תביעתה על-ידי צירופה של חוות דעת רפואית נוספת.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.