רע"א 4772/13 אבו גזאללה חשמלאות רכב בע"מ נ. וולקן מצברים בע"מ

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 46730-03-13 (מפי כב' סגנית הנשיא ש' וסרקרוג ), במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (ת"א 5133-06) שלא לחייב את המבקשים בהוצאות ושכר טרחת עו"ד. תחת זאת חייב בית המשפט המחוזי בחיפה את המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של הערכאה הדיונית (25,000 ש"ח), בתוספת הוצאות הערעור (בסך 10,000 ש"ח).

לדברי המבקשים לא היה נכון שבית המשפט המחוזי יתערב בסוגיית ההוצאות. בית המשפט השלום נימק את ההחלטה בהתנהלותה הקלוקלת של המשיבה לאורך שבע השנים בהן נמשך הדיון בתביעה. אולם, בית המשפט המחוזי ראה לנכון להפוך את החלטת בית משפט השלום בעניין זה, ובין היתר נימק:

"אין ספק כי בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות, רשאי לקחת בחשבון אופן התנהלות באי כוח הצדדים, וככל שנדרש, יכול שיפחית מן ההוצאות הריאליות, הוצאות בגין הארכת ההתדיינות, ואולם יש לחזור ולהדגיש כי מי שמנהל את התיק ואחראי על התארכות ההתדיינות הוא בסופו של דבר בית המשפט, שבידו הכוח והסמכות לקצר את זמן ההתדיינות בבית המשפט".

מכאן הבקשה שלפני.

2.

ככלל, נדירים המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד שנקבעו בערכאה הדיונית. הסיבה לכך היא העדיפות המובנית של הערכאה המבררת, אשר ראתה את דרך הילוכם של הצדדים בעת דיון ההליך. לערכאה זו מוענק שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת הוצאות, ולא בנקל יתערב בכך בית המשפט שלערעור. יפים הם לעניין זה דברי בית משפט זה, מפי הנשיא א' גרוניס :

"בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית. לא אחת נקבע, כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות (ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי , פ"ד לח(1) 167; ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ , פ"ד מז(5) 114, 131). עמדה זו של ערכאות הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב, ואף רחב מאוד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו ... העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות"

(ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (16.6.2005), פסקה 3 לפסק-הדין).

במקרה דנא הפעיל בית המשפט המחוזי את החריג, והפך את החלטת בית משפט השלום בעניין פסיקת הוצאות. בית המשפט המחוזי היה מודע לכלל אי-ההתערבות בכגון דא על-ידי ערכאת הערעור, אך הדגיש שהתוצאה של מעין פטור בפועל מהוצאות ושכר טרחת עו"ד מהווה חריג כשלעצמו. הייתי מוסיף כי במובנים מסוימים אין אנו עוסקים בהפעלת שיקול דעת "עובדתי" של הערכאה המבררת, אלא בקביעה משפטית ביחס למקרה. אמנם, אין חובה לפסוק הוצאות בכל תיק המתנהל בערכאה המבררת. אולם, נדמה כי אי פסיקת הוצאות במקרה זה, על נימוקי ההכרעה, פותח אפשרות מעבר למקרים הרגילים של התערבות על-ידי ערכאת הערעור. בשלב זה קם ומזדקף ההיבט הדיוני של העניין.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין מדובר בערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית שמצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין איננו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאחר העיון בחומר שבפני נחה דעתי כי בקשה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור על-פי הקריטריונים הנדרשים לכך. בית המשפט המחוזי פעל באופן שניתן להצדיקו, תוך אזכור הכללים המשפטיים הרלוונטיים בסוגיה הנידונה. בנסיבות אלו, ראוי לשקול כי מושא הבקשה בגלגול שלישי הוא חיוב בהוצאות.

ושוב יודגש: עניינה של הבקשה שלפני תחום במהותו ב-ד' אמותיהם של הצדדים. מצד אחד, לא מצאתי בבקשה פן עקרוני החורג מכך. ומהצד האחר, על-פני הדברים העמדה המשפטית של בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בפסיקה.

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.