רע"א 4774/21 עיריית יבנה נ. מבואות ערים בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.5.2021 (ע"א 8426-11-20, השופטת הבכירה מ' נד"ב , והשופטות ח' קיציס ו- י' רוטנברג ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה מיום 23.8.2020 (ת"א 31379-01-17, השופט הבכיר ז' ימיני ).

2.

המבקשת, עיריית יבנה (להלן: העירייה ), היא הבעלים של מקרקעין המצויים בתחום השיפוט שלה (להלן: המגרש ). המשיבה רכשה את זכויות החכירה במגרש מכוח סדרת חוזים שנחתמו בין העירייה לבין חברות נוספות, ובהם חוזה מיום 15.2.2001 שנחתם בין העירייה לבין חברה שפעלה בנאמנות עבור המשיבה. במסגרת חוזה זה העירייה נתנה את הסכמתה לשיפוץ המבנים והשטחים הבנויים במגרש, ובהתאם לכך במהלך השנים המשיבה ביקשה וקיבלה היתרים להריסה ולבנייה של מבנים שהיו מצויים במקום. ביום 26.3.2006 נחתם חוזה משלים בין העירייה למשיבה, שנועד להסדיר את חלקה של העירייה בתוספת הבנייה. בהסכם נקבע כי העירייה תהיה זכאית לעשות שימוש ללא כל תמורה בשטחי המשרדים שנבנו כחלק מתוספת הבנייה, כמתואר בתשריט שצורף לחוזה זה. יצוין כבר עתה כי אין מחלוקת על כך שבתשריט מסומנת הקומה העליונה של המבנה, ללא שטח הגג שמעליה. עוד נקבע בהסכם כי התקבולים מהשכרתם של השטחים לצדדים שלישיים "יהיו של היזם בלבד". החל משנת 2007 השכירה העירייה את גג המבנה לחברות סלולר.

3.

ביום 15.10.2015 הגישה המשיבה תביעה בהליך של סדר דין מקוצר לסילוק יד מגג המבנה נגד העירייה וחברות הסלולר לבית משפט השלום ברמלה (ת"א 28154-10-15). בעקבות התביעה העירייה וחברות הסלולר הפסיקו לעשות כל שימוש בגג. בד בבד, הגישה המשיבה תביעה נגד העירייה וחברות הסלולר למתן חשבונות ולפיצוי כספי (ת"א 27646-10-15). תביעה זו נמחקה בהסכמה.

4.

ביום 15.1.2017 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד העירייה שבה תבעה את שווי דמי השכירות שקיבלה העירייה מחברות הסלולר בגין השכרת הגג, ביחס לתקופה שבין שנת 2007 ועד למועד הפינוי. תביעה זו היא העומדת ביסודו של ההליך דנן. המשיבה טענה כי העירייה השכירה את שטח הגג בניגוד לכל דין וכן בניגוד לחוזים שנחתמו בינה לבין המשיבה. בית משפט השלום קיבל את התביעה בקבעו כי על-פי ההסכמות בין המשיבה לבין העירייה עמדה לאחרונה הזכות לעשות שימוש בקומה העליונה במבנה, אך לא הזכות לעשות שימוש בגג או להשכיר אותו לצדדים שלישיים. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי העירייה לא הייתה רשאית להתקשר עם חברות הסלולר בחוזים להשכרת גג המבנה. על כן, חויבה העירייה לשלם למשיבה את דמי השכירות ששילמו לה חברות הסלולר תמורת השימוש בגג המבנה בסך כולל של כ-1,660,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה.

5.

העירייה הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה כאמור. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי סמך ידיו על הקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית משפט השלום לפיהן, במועדים הרלוונטיים לתביעה, הייתה מוקנית לעירייה זכות שימוש בקומה העליונה המסומנת בתשריט, אך לא בגג המבנה. על כן, קבע בית המשפט המחוזי בפסק דין מנומק כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום. הערעור נדחה אפוא תוך חיוב העירייה בהוצאות משפט.

6.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, העירייה טוענת כי הערכאות הקודמות שגו בפרשנות שנתנו להסכמות שהושגו בין הצדדים. לגישתה של העירייה, הסכמות אלה נגעו אך ורק למגרש ולמבנים שהיו קיימים עליו בעת שהיא החכירה למשיבה את הזכויות במקום, ולא חלו על תוספות הבנייה המאוחרות. העירייה מוסיפה וטוענת כי היא מעולם לא החכירה למשיבה את זכויות השימוש בחלקי הבניין שנבנו במהלך השנים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא מכוונת כלפי ממצאים עובדתיים ברורים של הערכאות הקודמות באשר להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים. כמו כן לא התרשמתי כי נגרם לעירייה עיוות דין.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.