רע"א 4777-23 רע"א 4777-23

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט העמית י' בן-חמו) בפש"ר 1623-03-16 מיום 11.05.2023, שבגדרה נקבע כי המבקש רשאי להגיב לתביעת חוב שהוגשה נגדו באיחור על-ידי חברת משאבות הצפון בע"מ (להלן: תביעת החוב), אך הוא אינו רשאי לטעון בתגובתו לעניין החלטת הנאמן להאריך את המועד להגשת תביעת החוב.

2.בתמצית, ביום 17.04.2016 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' בן-חמו), לבקשת המבקש, צו כינוס לנכסיו. בהמשך לכך, ביום 27.05.2018 הכריז בית המשפט (כבוד השופט ג' צפריר) על המבקש כפושט רגל, ונקבעה לו תכנית פירעון שלאחריה הוא יופטר מחובותיו.

3.ביום 27.09.2018, הוגשה תביעת החוב נגד המבקש שאושרה על-ידי הנאמן לאחר שמצא כי קיימת הצדקה להגשתה באיחור. כאמור לעיל, בית משפט קמא סבר כי החלטת הנאמן להאריך את המועד להגשת הודעת החוב נעשתה כדין; אך לצד זאת קבע, כי היה על הנאמן לקבל את עמדת המבקש באשר לתביעת החוב לגופה.

4.בהתאם, במוקד הבקשה דנא ניצבת טענת המבקש לפיה לא היה מקום להאריך את המועד להגשת תביעת החוב. זאת, בהתבסס על מסמכים מהם עולה, לשיטתו, כי חברת משאבות הצפון בע"מ ידעה על הליך פשיטת הרגל, או הייתה יכולה לדעת על כך, כבר ביום 04.05.2016. לפיכך, כך לשיטתו, הנאמן היה צריך לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

5.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

6.סעיף 1(2) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), מורה, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך. כפי שנקבע בפסיקה, הוראה זו מונעת את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שמשמעותה מתן הארכת מועד להגשת תביעת חוב. שכן, החלטה כזו אך מאריכה מועד הקבוע בחיקוק, ואין היא שוללת אפשרות לפתוח בהליך. בהתאם, את כל הטענות בעניין אישור תביעת חוב, לרבות אלו הנוגעות להארכת המועד להגשתה, יש להעלות במסגרת ערעור בזכות על הכרעת הנאמן בתביעת החוב לגופה (רע"א 7692/19 אביחסרה נ' עו"ד משה תורג'מן, פסקה 7 (09.01.2020)). ויצוין, כי גם החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הנאמן, ניתנת לערעור בזכות בפני בית המשפט העליון (שם; ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פסקה 16 (13.07.2008)).

7.בענייננו, כאמור, בשים לב לטענות שהעלה המבקש בהליך קמא, הורה בית המשפט כי יתאפשר למבקש להגיב לתביעת החוב לגופה בפני הנאמן, אשר יכריע בה כחוכמתו. בנסיבות אלו, הוראות הצו אינן מאפשרות למבקש להעלות את טענותיו ביחס להחלטת הנאמן להאריך את המועד להגשת תביעת החוב במסגרת בקשת רשות ערעור. על המבקש להמתין עד להכרעת הנאמן בתביעת החוב לגופה, ורק לאחריה הוא יוכל להעלות את טענותיו בנדון במסגרת זכות הערעור הנתונה לו על הכרעה זו.

8.על אחת כמה וכמה כי לא ניתן לדון כעת בטענות המבקש לעניין תביעת החוב לגופה, שכן כאמור, טרם התקבלה החלטה סופית בעניין על-ידי הנאמן.

9.הבקשה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.