רע"א 4795/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. בתיה גבאי

המשיבה 1 (להלן: המשיבה) נשואה למשיב 2 (להלן: המשיב) מזה ארבעים שנה. המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל לרבות הליכי כינוס נכסים בגין מגרש, הידוע כחלקה 36 בגוש 3946 (להלן: הנכס), הרשום על שם המשיב.

לטענת המשיבה, המשיב ערב לחובות עסקי ילדיו ושעבד את הנכס, נשוא הליכי ההוצאה לפועל.

המבקש, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: הבנק) מבקש לממש את השעבוד שהוטל על הנכס והחל בהליכי כינוס נכסים.

המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו הינה בעלת זכויות במחצית הנכס, נשוא ההליכים, כשזכות זו נקייה מכל חוב או שעבוד. לטענתה, אם ימשכו הליכי כינוס הנכסים, יסוכל פסק-הדין, אם יינתן, לטובתה.

טוען הבנק, כי הנכס הינו נכס עסקי, הזכויות בו רשומות כדין ושעבוד שהוטל לבקשת בעלה של המשיבה, הוא המשיב, מחייב גם את המשיבה. הבנק התנגד לעיכוב ההליכים, שכן אין, לטענתו, למשיבה זכות קנויה להישאר בעלת הזכויות בנכס, וממילא אם יבוצע פירוק שיתוף בנכס, תהא המשיבה זכאית רק למחצית התמורה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' שטופמן) קיבל, ביום 7.5.05, את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל לרבות הליכי כינוס הנכסים עד לדיון בתביעה לפסק-דין הצהרתי או עד למתן החלטה אחרת. כמו-כן, הורה בית-המשפט, כי עיכוב הביצוע מותנה בהפקדת סכום של 25,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב הבנק על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת הבנק, התביעה והבקשה למתן סעד זמני נסמכות על טענות המשיבה בדבר זכויותיה הנטענות מכוח חזקת השיתוף ועל כך, שהסכמתה לא נתבקשה וממילא גם לא ניתנה. לטענתו, הסכסוך בין המשיבה ובעלה, מחד לבין הבנק, מאידך מעורר שאלות קנייניות בדבר עדיפות בין זכויות, כגון זכות בן זוג שאיננו רשום לפי חזקת השיתוף, מחד וזכות צד שלישי על-פי משכנתא רשומה, מאידך. לטענתו, גם אם יעלה בידי המשיבה להוכיח, כי במישור היחסים הפנימיים שבינה לבין בעלה חלה הלכת השיתוף, הרי זכותה זו תידחה מפני זכותו של הבנק, שהוא צד שלישי. כמו-כן, טוען הבנק, כי בית-המשפט המחוזי נמנע מלנמק את החלטתו ודי בכך על-מנת להצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור. לבסוף מוסיף וטוען הבנק, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהתעלמו מן העובדה, כי גם אם היה לתובענה סיכוי כלשהו, לא היה הדבר מצדיק עיכוב של הליכי המימוש, שכן אין מחלוקת בדבר זכויותיו של הבעל לפחות ביחס למחצית מהזכויות שלו בנכס.

מנגד, תומכת המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הפסיקה יצרה הקבלה בין רוכש בחוזה מכר לבין בן-זוג בעל זכות אובליגטורית הנובעת מהלכת השיתוף ונקבע, כי על-מנת שתגבר זכותו של הבנק, עליו להיות תם לב ולרכוש בעלות ובענייננו, גם אם נניח, שהבנק - אשר הכיר את בני הזוג ולא טרח בשום שלב לפנות אל המשיבה על-מנת לקבל את הסכמתה לשעבוד - היה תם לב, הרי שאין חולק, כי הוא טרם רכש את הבעלות בנכס נשוא התובענה שהגישה המשיבה. כמו-כן, לטענתה, לפי מאזן הנוחות, הרי שבמידה ויעכב בית-המשפט את הליכי מימוש המשכנתא, לא ייגרם כל נזק או אפילו אי נוחות לבנק, אשר יוכל תמיד לממש את השעבוד על הנכס או על חציו, בכפוף לפסק-הדין שיינתן בבית-המשפט המחוזי. עוד טוענת המשיבה, כי השעבוד על הנכס שריר וקיים ולא קיימת כל דרישה להסירו בשלב זה. לטענתה, אין היא או בעלה יכולים לבצע דיספוזיציה כלשהי בנכס, אשר בבוא העת יוכל הבנק לממשו בכפוף לכל פסק-דין שיינתן בתובענה שהגישה לבית-המשפט המחוזי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הכלל הרחב קובע, כי רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ותביעתו תתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש.

באשר לעניינו של הבנק - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי התובענה בבית-המשפט המחוזי, ואפילו סברתי כי סיכויי התובענה מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם לבנק בעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל לרבות כינוס הנכסים לבין הנזק שייגרם למשיבים אם לא יעוכב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, ידה של המשיבה על העליונה. נראה, כי לבנק לא ייגרם כל נזק או אי נוחות מעיכוב הליכי מימוש המשכנתא על הנכס או על חציו עד למתן פסק-דין בתובענה. מנגד, אם לא יעוכב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, ייתכן, כי בינתיים יימכר הנכס על-ידי הבנק ונראה, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כמו-כן, אם לא יינתן עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, בשלב זה, הדבר ישמיט לחלוטין את הקרקע מן הדיון בתובענה בבית-המשפט המחוזי, שכן דחיית הבקשה תסתום את הגולל על תובענת המשיבה וזו תיוותר תיאורטית גרידא. בנסיבות אלה, נראה לי, כי ראוי שטענות הצדדים ייבחנו במסגרת התובענה התלויה ועומדת בפני בית-המשפט המחוזי.

אני סבור, כי בנסיבות העניין, עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל וכינוס הנכסים בכפוף להפקדת ערבות בסך של 25,000 ש"ח, עד למתן פסק-דין בתובענה שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי, מאזן כראוי בין האינטרס של הבנק, כי ישולם החוב ללא עיכובים לבין האינטרס של המשיבה להגנה על קניינה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.