רע"א 4803/22 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו היום, 14.6.2022, בענ"א 40308-04-22 (השופט נ' שילה ), שבה התקבל ערעור המשיבה 1 על החלטת בית המשפט לנוער במחוז תל אביב (בת ים) מיום 24.3.2022 בתנ"ז 67101-06-21 (השופט נ' שילו ).

2.

המבקש והמשיבה 1, שניהם הוריו של קטין, אשר מצוי במשמורתה הבלעדית של המשיבה. הקטין הוכרז כ'קטין נזקק', על-ידי בית משפט השלום לנוער, ביום 15.8.2021. לאחר שגורמי הטיפול המליצו על הוצאת הקטין מבית אמו, למסגרת פנימייתית טיפולית, ובהסכמת המשיבה – ניתן צו הוצאה ממשמורת, שלפיו יועבר הקטין לפנימיית 'רננים'. המבקש התנגד למן הרגע הראשון להוצאת הקטין לפנימיה, וטען כי אם המשיבה איננה מסוגלת לטפל בו, על בית המשפט להסתפק בהעברתו לביתו של המבקש. לבסוף, משסבר בית משפט השלום לנוער כי טובת הילד מצדיקה זאת, נעתר בית משפט השלום לנוער לבקשת המבקש, והורה על המרת צו ההוצאה ממשמורת, בצו השגחה בקהילה, כאשר הקטין יתגורר בבית המבקש. המשיבה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור – והורה על הותרת הקטין בפנימיה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

3.

למקרא בקשת רשות הערעור, ולאחר שעמדתי על השתלשלות האירועים – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המבקש טוען, כי לא יעלה על הדעת שיינתן צו הוצאה ממשמורת, קודם שיתברר אל-נכון קודם לכן, האם ניתן להסתפק בהעברת הטיפול בקטין אל תחת אחריותו. לטענתו, מבקשת המשיבה "להשתמש בחוק הנוער (טיפול והשגחה) כדי להוכיח בבית משפט לנוער, ולא בבית משפט למשפחה, שהאב אינו כשיר לטפל בבנו. לא לזה נועד בית משפט לנוער. נדגיש כי סמכויות ההורים מוקנות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ואם למשיבה 1 השגות כלשהן ביחסיה מול המשיב עליה לפעול במישור של בית משפט למשפחה" . דא עקא, המבקש עצמו הוא המבקש 'לעקוף' את בית המשפט לענייני משפחה. בענייננו, המשמורת נתונה בידיה הבלעדיות של המשיבה; כך קבע בית המשפט לענייני משפחה. הסעד שהעניק בית משפט השלום לנוער, מעורר קושי מניה וביה: ביטול צו ההוצאה ממשמורת, משמעו הותרת הקטין בידי המשמורן שקבע בית המשפט לענייני משפחה – המשיבה. צו שמכוחו יועבר הקטין לבית אביו, אף הוא מהווה הלכה למעשה צו הוצאה ממשמורת – כזה שבית המשפט לנוער איננו מוסמך להעניק. כבר נקבע בבג"ץ 8906/04 פלונית נ' פלוני (20.7.2005) (אליו הפנה המבקש עצמו), כי "חוק הנוער אינו מסמיך את בית-המשפט לנוער לדון בסכסוכי משמורת ואפוטרופסות. יצוין כי הוראת-סעיף 3(4) לחוק הנוער מסמיכה את בית-המשפט לנוער להורות על הוצאתו של קטין נזקק ממשמורת האחראי עליו ומסירתו למשמורתה של רשות הסעד, והכל בנסיבות המנויות בסעיף האמור. עם זאת, אין בהוראת-סעיף 3(4) הנ"ל על-פי לשונה ותכליתה, כדי להסמיך את בית-משפט לנוער להכריע בסכסוכים על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לפיכך, לא היה מוסמך בית-המשפט לנוער להכריע במחלוקת שבין העותרת למשיבים בנוגע להחזקת הקטינה, וממילא לא היה אמור לפסוק בשאלה זו" .

4.

הדברים עולים במפורש גם מלשון סעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. סעיף זה, מאפשר לבית המשפט לנוער "להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו , או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971" (ההדגשה הוספה – נ' ס').

למדנו אפוא, כי הסמכות שהוקנתה לבית המשפט לנוער מאפשרת להוציא את הקטין מהשמורת שבה הוא נתון עד כה, ולהמירה באחת החלופות המנויות בחוק: משמורתה של רשות הסעד, או החזקה במעון; הא ותו לא. חוק הנוער אינו מאפשר לבית המשפט לנוער להורות על החלפת משמורן אחד באחר. במכות זו נתונה בידי בית המשפט לענייני משפחה. משידענו כל זאת, ברי כי בדין קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה.

5.

הקריאה בבקשת רשות הערעור – מעיקה ועצובה. דאגת המבקש לבנו – זועקת מכל מילה וטענה. החשש מפני הותרתו בפנימיה, עודו רגיש ורך בשנים – ברורה ונוגעת ללב. אולם, אותה דאגה כנה ועמוקה לטובת הקטין – נשקפת גם ממילותיה של המשיבה; גם מדברי יתר הנוגעים בדבר. המבקש בחר לפתוח את בקשת רשות הערעור, בזעקה מרירה, הלקוחה ממשפט שלמה "גם לי גם לך לא יהיה" (מלכים א ג, כו), אך קשה להלום דימוי זה בנסיבות העניין. המשיבה, בלב כבד, הבינה כי המענה היחיד לצרכיו של הקטין – ינתן בפנימיה. לא מצרות עין הגיעה המשיבה להחלטה זו, אלא דווקא "כי נכמרו רחמיה על בנה" (שם). אמת נכון הדבר, הרוחות בין הורי הקטין – סוערות. הגלים – עכורים. זה מושך בכה וזו בכה, והטרגדיה: הקטין הוא שנלכד בתווך. גורמי המקצוע הביעו גם הם דעתם על כך שהמתחים בין הוריו הם שגרמו להידרדרות שחלה במצבו בעת האחרונה. יש לקוות כי ההורים, שטובת הקטין היא שעומדת בראש מעיינם-שניהם, ישכילו לשלב ידיים ולפעול יחד על מנת להיטיב עמו. הדעת נותנת, כי בכך יימצא מזור גם לכאבם ולדאגתם.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. לא אעשה צו להוצאות.