רע"א 4805/05 מדינת ישראל ,שר הפנים נ. מועצה מקומית עראבה

שני ההליכים שבכותרת תוקפים את אותה החלטה של בית המשפט המחוזי. השאלה שהתעוררה היא, האם הליך התקיפה הנכון של ההחלטה הוא בבקשת רשות לערער או בערעור בזכות. לצורך דיון בשאלה זו, אשרטט בקצרה את התשתית הנורמטיבית הנדרשת עניין, ואת ההליכים בבית משפט קמא.

1.לפי סעיף 39א' לפקודת המועצות המקומיות ( להלן: הפקודה ) , לבקשת נושה של רשות מקומית או לבקשת שר הפנים, באישור שר המשפטים, רשאי בית המשפט לקבוע כי הוראות סעיף 233 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (אשר הוחלף על ידי סעיף 350לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ( להלן: החוק ) ), יחולו בשינויים המחויבים, על מועצה מקומית. סעיף 350 לחוק דן בפשרה או הסדר בין חברה לנושיה או בעלי מניותיה. בית משפט שהוגשה לו בקשה לפשרה או הסדר כאמור, רשאי, בהתקיים תנאים מסוימים, ליתן צו הקפאת הליכים, לפיו למשך תקופה שלא תעלה על תשעה חודשים, לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע (סעיף 350(ב) לחוק).

2.בפני בית משפט קמא הוגשה בקשה מטעם שר הפנים, לפי סעיף 39א' לפקודה, בעניינה של המועצה המקומית עראבה ( להלן: המועצה ) , אשר במסגרתה התבקשו סעדים אשר כללו, בין היתר בקשה לצו הקפאת הליכים, מינוי נאמנים, אישור הסדר נושים והוצאתו לפועל. בית המשפט דחה את הבקשה.

לצורך סיווג ההליך שבפני, יש לבחון תחילה האם בהחלטתו הנ"ל דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו הקפאת הליכים בלבד, או שמא נדחתה הבקשה להחיל את סעיף 350 בכללותו, באופן הקובע שאין להחיל, בנסיבות העניין, את ההסדר הקבוע בסעיף 350 לחוק על המועצה. במידה וההחלטה נתנה לעניין הבקשה לצו הליכים בלבד, מתעוררת שאלה נוספת, והיא האם דחיית בקשה זו, כשלעצמה, מהווה פסק דין או החלטה אחרת.

3.לדעתי, בנסיבות העניין, דחה בית המשפט באופן כולל וגורף את הבקשה להחיל את סעיף 350 לחוק על המועצה. זאת, למרות האמור בחלק האופרטיבי של פסק הדין, לפיו נדחית הבקשה למתן צו להקפאת הליכים נגד המועצה. ראשית , בית המשפט קבע במפורש כי לא שוכנע "שזה המקרה המתאים להחיל את הוראות ס' 350 לחוק החברות בדבר הסדר נושים, גם אם בשינויים המחויבים, על המועצה המקומית עראבה" (עמוד 14 לפרוטוקול ההחלטה). שנית , מעיון בפסק הדין עולה, כי בית המשפט תמך את החלטתו לדחיית הבקשה על מספר אדנים, אשר מחלקם עולה בבירור כי עמדתו היתה שאין להחיל, בנסיבות העניין, את סעיף 350 לחוק. כך לדוגמא בית המשפט סבר כי משלא נבדק היקפם המדויק של כלל החובות, אין טעם טוב לכך שהבדיקה תעשה דווקא על ידי הנאמנים במסגרת תביעות חוב של נושים. כמו כן, בית המשפט סבר כי בטיפול בעניינה של המועצה יש צורך להפעיל שיקולים נוספים, לבר משפטיים, ועל כן אין לנהל את ההסדר בכפוף לפיקוח בית המשפט. זאת עוד, בית המשפט הביע עמדתו לפיה יש לנקוט זהירות מירבית בשימוש בהוראת סעיף 39א' לפקודה על מועצה מקומית, וזאת על מנת למנוע "אפקט דומינו" של רשויות מקומיות אחרות הנמצאות בקשיים כלכליים דומים. בית המשפט לא התייחס לבקשות הנוספות אשר נכללו בבקשה, כגון מינוי נאמנים, ואף בכך יש כדי לתמוך בטענה שהבקשה להחלת סעיף 350 לחוק נדחתה בכללותה, ולא רק לעניין מתן צו להקפאת הליכים.

במצב דברים זה, דעתי היא, שיש לקרוא את החלטת בית המשפט קמא כאילו נאמר בה, שהבקשה לפי סעיף 39א לפקודה להחיל את סעיף 350 לחוק נדחית בכללותה. ברי, שבנסיבות אלה, עסקינן במתן פסק דין, ולא בהחלטה אחרת. זאת, שכן ההחלטה מסיימת את הדיון ו'סוגרת את התיק'.

4.נוכח עמדתי זו, מתייתר הצורך לדון בשאלה הנוספת, והיא האם החלטה בבקשה לצו הקפאת הליכים, במסגרת הליך של פשרה והסדר לפי סעיף 350 לחוק, כשלעצמה, היא פסק דין או החלטה אחרת. בשולי הדברים אוסיף, כי איני משוכנעת שיש לקבל בעניין זה את עמדת באת כוח שר הפנים, לפיה גם במקרה כזה מדובר בפסק דין. אכן, אין ספק שדחיית בקשה להקפאת הליכים מקשה עד מאוד על גיבוש הסדר או פשרה עם נושים. למרות זאת, החלטה כאמור אינה בהכרח סותמת את הגולל על אפשרות כזאת, ועל כן אין בה, בהכרח, כדי לסיים את הדיון. כמו כן, צו הקפאת הליכים אינו מעניק למבקש הסעד חלק מהסעד הסופי המתבקש, שהוא אישור הסדר פשרה. מכל מקום, נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני רואה לנכון לקבוע מסמרות בשאלה זו, וניתן להותיר את ההכרעה בה למקרה בו הדבר יידרש.

יוצא, כי הדרך לתקיפת החלטה בית משפט קמא הייתה בדרך של ערעור בזכות, ולא ערעור ברשות. לפיכך, דין הבקשה לרשות לערער שהוגשה ברע"א 4805/05 להימחק. ההליכים בערעור שבכותרת יימשכו כסדרם.