ב בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א 4810/98
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט ח' אריאל
המבקשים (המערערים ) : 1. רוני פוגל
2. יצחק פוגל
3. שמעון כהן
4. פנינה כהן
5. בתיה רוגוזיק
6. ישי קייזר
7.המוסד לחינוך עוורים לבני ישראל
על-ידי עו"ד ש' קינן
נגד
המשיבים : 1. איילה גינגולד
2.אפוטרופוס כללי
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 29.6.98 בתיק
המ' 33704/96 בתיק עזבונות 2475/92 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' גרשון
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן :
1.במסגרת המרצה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, עלתה שאלת פירוש צוואה. המנוחה ציוותה כי "כל הכספים, פקדונות, ניירות ערך יחולקו בין היורשים הבאים בחלקים הרשומים ליד שמו של כל אחד מהם". הסתבר שבידי המנוחה היה פסק-דין כספי לזכותה, שטרם מומש. השאלה שעמדה לדיון היא האם הביטוי "כל הכספים" המופיע בצוואה כולל את החוב הכספי שחבה המשיבה 1 למנוחה.
2.בית המשפט קמא, בפרשו את הצוואה קבע כי החוב הכספי שהגיע למנוחה אינו כלול ב"כל הכספים", ולפיכך, בניגוד לעמדת המדינה, פסק הוא כי פירעון החוב יעשה לטובת המדינה.
3.אני מוצאת כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.
4.הצדדים להתדיינות היו יורשי המנוחה (להלן: המבקשים), החייבת - המשיבה 1 וכן המדינה באמצעות האפוטרופוס הכללי שצורף לבקשה - באשר אם החוב איננו כלול בכספים המגיעים למבקשים, הרי שהוא נופל לידיה של המדינה.
5.דא-עקא שהאפוטרופוס הכללי נקט עמדה זהה לעמדת המבקשים והודיע לבית המשפט כי הוא מכיר בכך שהחוב הוא חלק מהעזבון המגיע למבקשים ולא למדינה.
מי שעמדה על משמר האינטרס של המדינה היא המשיבה 1, הטוענת כי עליה לשלם את החוב הכספי לאפוטרופוס הכללי ולא ליורשים.
6.בהחלטתי מיום 4.11.98 נשאלה המשיבה 1 מהו הבסיס המשפטי הנותן לה מעמד להעלות את טענתה לזכות המדינה, כאשר המדינה עצמה מיוצגת ונוקטת עמדה הפוכה משלה.
בתשובתה העלתה המשיבה 1 טענות שונות שאין באף אחת מהן כדי לתת מענה ענייני ומשפטי לשאלה שנשאלה.
7.אני סבורה כי בית המשפט שגה בקבעו, בניגוד לעמדת המדינה, כי החוב הכספי שייך לה. אינני מוצאת כל טעם משפטי או הגיוני, כדי לאלץ את לשון הצוואה לתוך פרשנות שאינה מתחייבת מנוסח הדברים, שאינה מתבקשת מן ההגיון שמאחוריהם ושעומדת בניגוד לעמדת המבקשים ולעמדת המדינה שהם שני הצדדים האינטרסנטים. עמדתם מגבשת חזית אחידה המתיישבת עם לשון הצוואה ועם תכליתה ועולה בקנה אחד עם פרשנות המכבדת את אומד דעת המצווה ואת לשון הצוואה.
הערעור מתקבל.
המשיבה 1 תשלם למבקשים סך 5,000 ש"ח וכן תשלם למשיב 2 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ט
(7.12.98)
המשנה לנשיא ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98048100.
J03