פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4812/16
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבות:
1.
מדינת ישראל - משרד הבריאות
2. שירותי בריאות כללית
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 32374-08-12 שניתנה ביום 19.5.2016
על ידי כב' השופט רפי כרמל
בשם המבקשת:
עו"ד מוחמד לוטפי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 19.5.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר'
כרמל ) בת"א 32374-08-12, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להגיש ראיות נוספות מטעמה.
1.בבית המשפט המחוזי בירושלים מתנהלת תביעה לפיצויים עקב נזקי גוף שנגרמו, כך נטען, בגין רשלנות רפואית מצד המשיבות.
כעולה מהחלטת בית משפט קמא, בקשת המבקשת להגיש מסמכים נוספים – תעודת עובד ציבור מטעם משרד הבריאות בצירוף נוהל משרד הבריאות מיום 31.5.1991 אשר עניינו שאיבת דם עוברי על ידי דיקור חבל הטבור לצורך אבחון טרום לידתי – נדחתה, ונקבע כי המועד להגשתם היה טרם הגשת הראיות מטעם המשיבות (הנתבעות) ובטרם החלה שמיעת הראיות.
2.כלפי החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור דנא. בבקשה נטען כי המסמך אותו ביקשה המבקשת להגיש רלוונטי להוכחת תביעתה, וכי לא היה מקום לדחיית הבקשה להגשתו ב"נימוק פרוצדורלי" כשמנגד עומד השיקול המהותי של בירור האמת. כן נטען, כי הגשת הראיה בשלב זה לא תפגע במשיבות יתר על המידה, שכן טרם הסתיימה פרשת ראיות התביעה ומומחי המבקשת טרם נחקרו.
3.לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה.
החלטת בית המשפט שלא להתיר הגשת ראיות נוספות בשלב זה של ההליך נוגעת לאופן ניהול הדיון – עניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב באופן הפעלתו של שיקול הדעת האמור (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 204-203 (מהדורה שלישית, 2012)).
מבלי להביע דעה לגוף החלטת בית משפט קמא, לא מצאתי כי יש להתערב בה בעת הזו. ככל שהמבקשת תבקש להשיג על פסק הדין שיינתן, ובכלל זה – על ההחלטה נשוא בקשה זו, היא תוכל לעשות כן במסגרת הערעור על פסק הדין. מובן הוא כי ככל שיש בטענותיה ממש, וככל שאכן נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא (וכאמור, איני מביע דעתי בעניין זה), הדבר יוכל להתברר במסגרת הערעור, ככל שיוגש.
4.מעבר לדרוש, אעיר כי טענת המבקשת לפיה החלטת בית משפט קמא נשענת על טעם פרוצדורלי "בלבד" וחוטאת לשיקול המהותי של חקר האמת, מתעלמת מהתכליות העומדות בבסיס הכללים הפרוצדורליים, וקבלתה במקרה זה ובדומים לו עלולה לפגוע בערכים חשובים המעוגנים במסגרת כללים אלו. כפי שציינו בפרשה אחרת:
" ... המערער חזר מספר פעמים על הטענה כי יש בכך העדפת ה'פרוצדורה' על פני המהות, באופן המביא לחוסר צדק בעניינו. המילה 'פרוצדורה' תוארה בפיו כמילת גנאי. ולא היא. כללי הפרוצדורה שעניינם חשיפתם של מלוא הגרסה ושל כלל הטענות כבר בפתח ההליך נועדו לשרת מספר תכליות חשובות. תכלית אחת היא משחק ב'קלפים פתוחים'. הצדדים נדרשים לפרוס את גדר המחלוקת שבינם. בין היתר, לצד שכנגד מתאפשר לדעת בפני מה עליו להתגונן. עולה אפוא כי תכלית זו נועדה לאזן בין הזכויות הדיוניות של הצדדים להליך. אילו היה מתאפשר למערער להעלות בשלב זה טענות חדשות ולהציג ראיות חדשות, היה בכך כדי לפגוע בזכויותיו הדיוניות של המשיב ולהביא לחוסר צדק כלפיו. תכלית נוספת היא יעילות דיונית. העלאת טענות בהזדמנות הראשונה, במלואן ובאופן מפורט, היא יעילה יותר ותורמת לבירור מהיר של גדר המחלוקת ... לבסוף , יש בכך כדי לשרת גם את התכלית של סופיות הדיון. אילו היה מתאפשר לצד להליך להעלות טענות חדשות בכל שלב ובפני כל ערכאה שהיא, היה בכך כדי להציב את הצד שכנגד בפני אי - ודאות. גם להליך וגם לטענות שנטענות במסגרתו נדרשת סופיות" (ע"א 5238/13 וינברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין - מחוז ת"א (5.3.2015)).
והדברים יפים גם בנסיבות המקרה הנדון. אגב, המבקשת אינה מסבירה מדוע לא היתה יכולה להגיש את המסמכים הנ"ל בשלב בו היה עליה להציג את ראיותיה, ואך מציינת כי "במסגרת ההכנה לשלב ההוכחות" איתר המומחה מטעמה את הנוהל בו מדובר. לא הובהר מדוע לא ניתן היה לאתר את הנוהל קודם לכן ומדוע רק בהתקרב שלב ההוכחות נעשה הדבר. ברור כי הוספת ראיות לאחר שנפתח שלב ההוכחות משבשת את סדר שמיעת המשפט, גורמת להתארכות ההליך ועלולה לפגוע בצד שכנגד.
מכל מקום, המבקשת תהיה זכאית לערער על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, אם תהיה מעוניינת בכך ואם הנושא יוסיף להיות רלוונטי, לאחר סיום ההליך.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ה' באב
התשע"ו (9.8.2016).
ש
ו פ ט