רע"א 4815/12 יגאל שגיא ,רו'ח ומשפטן נ. מנהל רשות המסים

1.

בבית המשפט המחוזי נדונים ערעורים שהגישו המבקשים ביחס לשומות מס שהוצאו להם על-ידי המשיב 2, תיק עמ"ה 1120/05 מתייחס לשנות המס 1993-1988. תיק עמ"ה 1113/07 מתייחס לשנות המס 2004-2001.

המבקשים טענו כי השומות הנדונות בעמ"ה 1120/05 התיישנו, כמו גם חלק מהשומות שנדונות בעמ"ה 1113/07. בית המשפט המחוזי דן תחילה בטענות ההתיישנות, ובהחלטה מיום 20.5.2012 נדחתה טענת התיישנות השומות שהועלתה בעמ"ה 1120/05, ולגבי הטענה שהועלתה בגדר עמ"ה 1113/07 נפסק שההכרעה בה תיעשה במסגרת פסק הדין ולא כטענת סף.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור.

2.

בבקשה נטען כי יש מקום ליתן רשות ערעור ולדון בטענות לגופן כבר עתה, ולא במסגרת הערעור על פסק הדין, כדי שלא יתנהל הליך מיותר או שגוי בבית המשפט המחוזי, לא יאבד זמן שיפוטי ולא ייגרמו למבקשים נזקים.

3.

דין הבקשה להדחות מהטעם שאין מקום ליתן רשות ערעור, מבלי שיש בכך הבעת דעה לגופן של הטענות. הלכה עימנו שאין ליתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים ודין הערעור להתברר רק לאחר סיום ההליך ומתן פסק דין. ביסוד האמור, שמוצא ביטוי גם בהוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עומדים נימוקים כבדי משקל של התנהלות דיונית ראויה. עמדתי בהרחבה על טעמים אלה בהחלטה ברע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 20.5.2012), ואין צורך לחזור עליהם במסגרת ההחלטה דנן.

4.

אכן, כל אימת שבית משפט דוחה טענת סף, שאם תתקבל תייתר את הצורך בניהול ההליך לגופו, ניתן לטעון שראוי שההחלטה תיבחן על ידי ערכאת הערעור על מנת למנוע ניהול הליך שיתכן ויתברר כמיותר. אלא שאין בכוח השיקול האמור לגבור על מכלול השיקולים האחרים. כך, למשל, יש אפשרות שנוכח התוצאה הסופית של ההליך, השאלה הנתונה עתה במחלוקת לא תהיה עוד אקטואלית. זאת ועוד, קטיעת בירור ההליך לצורך קיום דיון בערכאת הערעור פוגעת קשה באפשרות לנהל הליך משפטי ביעילות ולסיימו בתוך זמן סביר, ומטילה עומס (שיתכן ויתברר כמיותר) על ערכאת הערעור.

במקרה דנן חל האמור לעיל ביתר שאת. ממילא עניינם של המבקשים בבית המשפט המחוזי מוסיף להיות תלוי ועומד (בגדר עמ"ה 1113/07), כך שגם אם תתקבלנה טענותיהם המקדמיות ביחס לעמ"ה 1120/05 לא יבוא בכך עניינם לידי סיום. ההחלטה עליה מבוקש ליתן רשות ערעור לא יצרה מצב בלתי הפיך שאי אפשר יהיה לשנותו במסגרת הערעור על פסק הדין (ככל שיוגש). ולבסוף, ענין לנו בהליך שהוגש בשנת 2005 (לפני כשבע שנים!), והגיעה השעה לסיימו בפסק דין סופי ולא לעכב את בירורו לצורך קיום דיון בערכאת הערעור, שיתכן ולא יביא לסיומו. אכן, העיכוב נובע בעיקרו מהחלטת בית המשפט (לבקשת המשיב) להמתין להכרעת בית משפט זה בדנ"א 3993/07 פקיד שומה נ' איקאפוד בע"מ (לא פורסם, 14.7.2011), אך משנדחה בעבר בירור הערעורים לגופם, בצדק או שלא בצדק, אין הדבר מצדיק דחיות נוספות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.