רע"א 4815/97 ג'מיל מוחמד בטחיש נ. מדינת ישראל

1.זהו גלגול שני בו מגיע הסכסוך בין הצדדים לפתחו של בית משפט זה. בפסק דין קודם שניתן בבית משפט זה, הוחזר הדיון לבית משפט השלום ברמת הגולן, על מנת שיתייחס לצילומי אויר של השטח שבמחלוקת ( להלן: השטח ) וכן יקבל ראיות חדשות ויתן את פסק דינו מחדש.

2.לאחר שניתן פסק דין מחדש על ידי בית משפט השלום, הוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי על ידי המשיבה, וערעורה התקבל.

3.מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי על פי ראיות שבאו בפניו, השטח הינו חלק ממה שהיה קודם לכן מחנה צבא סורי. לגבי שטח זה גם עולה, שהוא הוקנה כדין לממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ברמת הגולן, בהתאם לצו מספר 21 בדבר נכסים ממשלתיים נטושים ברמת הגולן. בהתאם לסעיף 2(ג) לאותו צו, הנטל על המערער היה להוכיח שאין המדובר ברכוש ממשלתי.

על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא רק שהמערער לא עמד בנטל זה, אלא שמהראיות שנמצאו מהימנות עליו, המסקנה המתבקשת היא שלא כן הוא.

4.לכאורה, אין הצדקה להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי. מכל מקום, אי ן הבקשה לרשות ערעור מגלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות לערער לערכאה שלישית.

5.בא כוח המבקש קובל על כך, שעל אף שביקש שבית המשפט המחוזי ישמע טיעונים בעל פה, קבע בית המשפט המחוזי שהסיכומים יהיו על דרך סיכומים בכתב. קביעה זו הינה במסגרת סמכותו של בית המשפט המחוזי, ואין עילה שנתערב בה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.