רע"א 4819/99 סמיר ג'נאמה נ. מדינת ישראל

המבקשים דנן הם שלושה מתוך חמישה אנשים, שהורשעו בשעתו ברצח הנער דני כץ ז"ל, שנרצח ב8.12.83-. הם נדונו ב19.10.85- למאסר עולם, ועוד 27 שנות מאסר. הם לא השלימו עם מאסרם ועם הרשעתם במשך כל התקופה. ב16.2.99- קיבל הנשיא של בית משפט זה את בקשתם למשפט חוזר. יחד עם זאת קבע, שכל החמישה ישארו במעצר עד תום הליכים, אלא אם כן בית המשפט המחוזי יחליט אחרת. הדיון הועבר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט המחוזי דן בשאלת המעצר, והחליט שכל החמישה, ובתוכם שלושת המבקשים, ישארו במעצר עד תום ההליכים. הם עררו על ההחלטה לבית משפט זה, וביום 30.3.99 החליטה כב' השופטת דורנר על שחרורם בערובה, כאשר תנאי לשחרור הוא, שכל אחד מן העוררים ישאר בכפר סכנין ויתייצב בתחנת המשטרה באותו כפר בין השעות 6:00-19:00 כל יום. כן קבעה תנאי ערבות כספיים.

עכשיו עברה כמעט חצי שנה מאז ההחלטה האמורה, ועו"ד פלדמן, בשם שלושת המבקשים דנן, ביקש בבית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטה. הנימוק הוא, שההגבלה לתחום הכפר סכנין מונעת את האפשרות לפרנסה. לדברי מר פלדמן, מדובר בכפר קטן יחסית, ואפשרויות העבודה בו מעטות. המשפט קבוע לחודש אוקטובר דהשתא (3.10.99), לשלושה ימים בכל שבוע. יש להניח שתחלוף שנה לפחות עד שיסתיים. בזמן המשפט יהיה קשה למבקשים לעסוק בדבר זולת המשפט, ולכן צריך לתת להם אפשרות להשתכר עד כמה שיוכלו עד לתחילת המשפט.

לדעת מר פלדמן, גם ההתייצבות היומית במשטרה מכבידה מדי, שלא לצורך. עבודה היא, שאין טענה שמישהו מהם מנסה להימלט מאימת הדין מאז ששוחררו. אבל הדגש בבקשה הוא על נושא היציאה מן הכפר לצורך עבודה.

הגב' בן-אור, בשם המדינה, מתנגדת לבקשה. הגב' בן-אור גם הפנתה את תשומת ליבי לכך, שהשהות בכפר סכנין היתה חלופת מעצר שהוצעה על ידי הסניגור בעת הדיון בבית המשפט המחוזי בפעם הראשונה, סמוך להחלטה בדבר משפט חוזר.

הגב' בן-אור, גם הביאה לידיעתי, שיש נכונות לשקול בקשות פרטניות בקשר למקום העבודה, אם יהיה כזה למי מהמבקשים, ובתנאי שאותו מבקש יהיה מלווה על ידי אדם נוסף; אבל כרגע אין בקשה כזו בדיון.

כדי לבסס בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצר או שחרור, יש להצביע על נסיבות שהשתנו. אין כאלה בעניין זה. הטענה המרכזית של עו"ד פלדמן היא, שהשופטת דורנר, כאשר קבעה את התנאים כפי שקבעה, לא יכלה לדעת שהמשפט יתחיל רק באוקטובר. הטענה הזו לא מקובלת עלי. השופטת הנכבדה יושבת על מדין כבר שנים רבות. היא יודעת את המציאות. החלטתה ניתנה ביום 4.4.99. אינני חושב, שבאותו מועד היתה סיבה לחשוב, שמשפט מן הסוג הזה, שדורש התארגנות גם מצד בית המשפט וגם מצד בעלי הדין, יתחיל במועד מוקדם יותר. אני סבור, שבינתיים הכל נשאר בגדר הסביר והמצופה. אני לא מזלזל בהכבדה שתנאי הערובה מכבידים, אבל השופטת הנכבדה החליטה על התנאים האלו לאחר ששקלה את כל השיקולים ואיזנה בין זכותם של המבקשים מחד והאינטרס הציבורי מאידך, ואינני חושב שחל שינוי שמצדיק שינוי ההחלטה הזאת. כמובן, שברגע שתהיה בקשה קונקרטית של מבקש מסוים ביחס למקום עבודה מסוים, תתכן פניה נוספת לבית המשפט זה, אם הסניגור לא יגיע לכלל הבנה עם הפרקליטות. כרגע זה לא המצב.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית.