רע"א 4839/18 מלון ימית תל אביב בע"מ נ. לארי ספוז'יקוב

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי ) מיום 14.6.2018 בע"א 11636-06-18, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' יריב ) מיום 30.5.2018 בתא"ק

30994-01-18.

2.

המשיבים שכרו נכס בבניין הידוע כמגדל האופרה בתל אביב לצורך הקמת מרפאת שיניים, לפי הסכם שכירות שנחתם ביניהם לבעלי הבניין ביום 17.4.2014. תקופת השכירות נקבעה לשנתיים, וכן נקבעו בהסכם ארבע תקופות אופציה נוספות בנות שנתיים כל אחת, אשר לשם מימושן דרושה הסכמת שני הצדדים. ביום 17.10.2017 המחתה החברה בעלת הבניין (כפי שהייתה רשאית על פי ההסכם) את זכויותיה וחובותיה על פי הסכם השכירות למבקשות. החל מיום 1.11.2017 הפסיקו המשיבים לשלם את דמי השכירות ודמי הניהול, לטענתם בשל הפרות יסודיות של ההסכם על ידי המבקשות הנובעות מעבודות שיפוץ נרחבות שמתבצעות בבניין. ביום 10.12.2017 הודיעו המבקשות במכתב למשיבים על ביטול ההסכם בשל הפרתו, ודרשו מהם לפנות את הנכס. משסירבו המשיבים לפינוי, הגישו המבקשות תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי המושכר. מנגד, הגישו המשיבים בקשת רשות להתגונן.

3.

ביום 30.5.2018 דחה בית משפט השלום את בקשת הרשות להתגונן. בפסק הדין נקבע כי הבקשה לא מעלה עילה משפטית להמשך החזקת המשיבים בנכס, שכן ממילא תמה תקופת השכירות על פי החוזה לכל המאוחר ביום 1.4.2018 משלא מומשה אופציית ההארכה.

4.

המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וכן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בקבעו כי מבחינת מאזן הנוחות, הכף נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים. נקבע כי שהות נוספת זמנית של המשיבים בנכס עד מתן פסק דין בערעור אינו צפוי לגרום נזק משמעותי למבקשות, אם הערעור יידחה, ולעומת זאת פינויים ממנו עלול לגרום למשיבים נזק משמעותי אם הערעור יתקבל. עם זאת, הורה בית המשפט כי עיכוב ביצוע פסק הדין יותנה בכך שהמשיבים יפקידו בקופת בית המשפט סכום של 180,000 ₪ להבטחת תשלום דמי השכירות והניהול מיום 1.11.2017 ועד למועד מתן ההחלטה, וכן יפקידו את דמי השכירות והניהול העתידיים מדי חודש עד למתן פסק הדין בערעור.

5.

מכאן הבקשה שלפני לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור. המבקשות טוענות

כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שתוקף הסכם השכירות פג לכל המאוחר ביום 1.4.2018, ולכן סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר. משכך, לדידם אין לעכב את ביצוע הפינוי ובכך לגרום למבקשות פגיעה קניינית חמורה.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

מאזן הנוחות בנסיבות הענין נוטה בבירור לטובת המשיבים, בכפוף לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. לא שוכנעתי כי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום למבקשות נזק משמעותי. בניגוד לטענת המבקשות, אין די בכך כי עסקינן בנכס מסחרי ולא בדירת מגורים על מנת להטות את מאזן הנוחות לטובתן, במיוחד לאור החלטת בית המשפט המחוזי על הפקדת בטוחות מלאות לתשלום שכר הדירה ודמי הניהול מצד המשיבים. נוכח האמור איני רואה צורך לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור לגופו בשלב זה.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.