רע"א 4845/00 מרדכי אפללו נ. קצין התגמולים, משרד הבטחון

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.המבקש התגייס לצבא בשנת 1975. נקבע לו פרופיל רפואי 76 בשל פגיעה בברך. במהלך הטירונות החמיר מצב הברך, נקבע לו פרופיל רפואי 45 עקב כך. במהלך שרותו נפגע המבקש בברכו, נותח ונשלח לחופשת החלמה. הוא שוחרר משרות סדיר בתום שלוש שנים, כאשר הפרופיל שלו נותר 45. כשנה וחצי לאחר מכן גוייס לשרות קבע. בתום בדיקות רפואיות שעבר הועמד הפרופיל שלו על 97. הוא הוצב ביחידת שדה של חיל אוויר. לטענתו שירת בתנאים קשים ונדרש לפעילות גופנית. הוא טוען, כי כתוצאה מתנאי שירותו הצבאי והחבלות החוזרות והנשנות בברכו חלה החמרה ניכרת במצבו: הוא עבר מספר ניתוחים ואושפז במוסדות רפואיים. כיום הוא מוגבל בתיפקודו ונזקק לטיפול רפואי שוטף. המשיב דחה את טענת המבקש, לפיה נגרמה ההחמרה במצבו כתוצאה משירותו הצבאי וקבע, כי המדובר בהחמרה ניוונית של ליקויים שהתקיימו בטרם החל המבקש בשירותו הצבאי. ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959- (להלן: "חוק הנכים") דחתה (באופן חלקי) את ערעור המבקש וקבעה כי אין קשר של גרימה בין הפגימה נשוא הדיון לשירות, אך יש קשר של החמרה, כאשר שיעור ההחמרה הוא 33%. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בדעת רוב (כב' סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי וכב' השופט ס' ג'ובראן) את ערעור המבקש, בהסתמך על תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. שופט המיעוט (כב' השופט י' גריל) סבר כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי ההחמרה היא בשיעור של 50%. זאת בעיקר בהסתמך על העובדה שבעת שהמבקש החל בשרות הקבע שלו נקבע לו פרופיל רפואי 97, ולא נמצא כל ליקוי בברכו ובהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 137/64 וינשטין נ' קצין התגמולים , פ"ד יח (2) 510. המבקש מבקש לערער על פסק דין זה.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הוא מפרנס את אשתו ושלושת ילדיו ממשכורתו כאיש קבע (כ- 6,000 ש"ח נטו לחודש). המשפחה מתקשה להתקיים מסכום זה ומטעם זה נטל המבקש הלוואות רבות המכבידות עליו, כך שאין ביכולתו לשאת בסכום הערבון שהושת עליו. עוד טוען המבקש, כי בהתחשב בעובדה שהמדובר בבקשת רשות ערעור לפי חוק הנכים ובכך שבית המשפט העליון אינו נוהג לחייב נכים בתשלום הוצאות, גם כאשר הוא דוחה ערעור יש מקום לפטרו מהפקדת ערבון.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. שכן המבקש מבקש לעורר שאלה עובדתית הנוגעת לקשר הסיבתי בין תנאי שירותו לפגימה בברכו. כאשר על פי סעיף 34 (א) לחוק הנכים מוגבל הערעור לבית המשפט המחוזי לנקודה משפטית בלבד וכאשר על פי מדיניותו של בית המשפט העליון תינתן רשות ערעור רק כאשר בקשת רשות הערעור מעוררת סוגייה החורגת מגדרה של המחלוקת שבין הצדדים. המשיב אינו חולק על טענות המבקש לפיהן הוא מתקשה לשאת בהפקדת הערבון. אלא שלשיטתו דווקא טענות אלו מצריכות את הבטחת הוצאות המשיב - שאחרת יתקשה להיפרע מן המבקש אם וכאשר ייפסקו הוצאות לזכותו.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. כאמור, לא מצא המשיב מקום לחלוק על טענות המבקש באשר למצבו הכלכלי, ולפיכך אקבלן כפשוטן. מעיון בפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור עולה, כי שאלת הקשר הסיבתי היא שעמדה במוקד הדיון. לגבי שאלה זו נפסק לא פעם, כי "שאלת הקשר הסיבתי המשפטי בין מחלה כלשהי לבין השירות הצבאי היא שאלה שבמשפט המסורה להכרעתו הסופית של בית המשפט, אשר נעזר לשם כך בחוות דעת המומחים המונחות לפניו." (וראו: רע"א 4073/99 אורית אביאן נ' מדינת ישראל משרד הבטחון , טרם פורסם). לא זו בלבד - הסיטואציה שמעורר המבקש : התנערות המשיב מפגימה שנגרמה לחייל במהלך שירותו הצבאי, כאשר אליבא דמשיב עצמו לא סבל החייל מפגימה זו בתחילת שרותו, מעוררת על פניה שאלות שהמענה עליהן עשוי להשליך על ציבור רחב (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אי לכך דומה בעיני, כי סיכויי בקשת רשות הערעור רחוקים מלהיות קלושים, כטענת המשיב. לפיכך, מצאתי כי התקיימו במבקש התנאים למתן פטור מערבון (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383).

המבקש מופטר איפוא מהפקדת ערבון.