בבית המשפט העליון
רע"א
4847/18
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
יהודה פלנר
נ
ג
ד
המשיבים:
1.כונס הנכסים הרשמי
2.עו"ד אייל עברון, המנהל המיוחד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 24.5.2018 בפש"ר
25800-12-14 שניתנה על ידי השופט איל באומגרט
בשם המבקש:
עו"ד עופר רבקין
בשם המשיב 1:
בשם המשיב 2:
עו"ד שרית ליפשיץ- גרידי
בעצמו
פסק-דין
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט איל
באומגרט ) בפש"ר 25800-12-14 מיום 24.5.2018. במסגרת ההחלטה, נקבע כי על המבקש להשיב לקופת פשיטת הרגל סכום בסך 19,372 ש"ח אותו קיבל מעיזבון אמו לאחר שניתן הפטר חלוט בעניינו.
רקע והליכים קודמים
1.
ביום 21.12.2014 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, לפי בקשתו, והמשיב 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: "הנאמן" ). נגד המבקש הוגשו 23 תביעות חוב בסך של למעלה מ-7 מיליון ש"ח.
2.
לאור נסיבותיו המיוחדות של המבקש, ובפרט מצבו הרפואי, ניתן ביום 25.9.2016 תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לתכנית פירעון במסגרתה נקבע כי ככל שהמבקש יוסיף לקופת פשיטת הרגל סכום של 25,000 ש"ח תוך 45 ימים יינתן לו הפטר מוחלט מחובותיו בני תביעה. ביום 31.10.2016, לאחר שהמבקש עמד בתנאי תכנית הפירעון, ניתן לו הפטר חלוט.
3.
מספר חודשים לאחר מתן ההפטר החלוט, בחודש אוגוסט 2017 הסתבר כי המבקש זכאי לסכום בסך 19,372 ש"ח שמקורו בגילוי חשבון רדום בבנק הבינלאומי על שם אמו המנוחה של המבקש אשר הלכה לעולמה בשנת 1994. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה מה ייעשה בכספים הללו כאשר הנאמן טוען שיש להעבירם לקופת פשיטת הרגל, ואילו המבקש סבור כי אין לחייב אותו בהשבת הכספים שקיבל.
החלטת בית המשפט קמא
4.
בית המשפט קמא קבע כי מאחר שאמו של המבקש הלכה לעולמה בשנת 1994 זכויות המבקש בעיזבון אמו היו מוקנות לו בהיותו מצוי בהליכי פשיטת רגל, ומכאן שזכויות אלה נמנות על מצבת נכסי קופת פשיטת הרגל. לפיכך, נקבע כי המבקש יעביר לקופת פשיטת הרגל את הסכום שקיבל מעיזבון אמו בסך 19,372 ש"ח.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
תמצית בקשת רשות הערעור
5.
המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, ובאמתחתו מספר טענות: ראשית , טוען המבקש כי זכויותיו בעיזבון אמו לא היו מוקנות לו בהיותו מצוי בהליכי פשיטת רגל ועל כן לא ניתן למנות את הכספים שהתקבלו על מצבת נכסי קופת פשיטת הרגל. המבקש הדגיש כי לא ידע אודות הכספים בחשבונה של אמו המנוחה בעת מתן תוקף פסק הדין להסכמות הצדדים, וכן בעת מתן צו ההפטר החלוט. בנוסף, טוען כי ממילא המידע החדש אינו מקנה לו זכאות לאותם כספים, שכן בשום שלב לא היה יורש על פי דין או מכוח צוואה, אלא זכאותו לכספים נובעת אך ורק מכוח תצהיר עליו חתם ביחד עם אחותו בהתאם לדרישת המחלקה לאיתור נכסים עזובים, וזאת מספר חודשים לאחר מתן צו ההפטר החלוט. מכאן, מסיק המבקש שמצבת נכסיו לא השתנתה בשום שלב. לגישת המבקש יש לפעול בהתאם להסכמות על פיהן ניתן צו הפטר חלוט, בהסתמך על הנתונים שהיו ידועים לכלל הצדדים נכון לאותו מועד, ובכך גם ליתן
ביטוי לעקרון סופיות הדיון ומניעת עיוות דין. שנית , טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה כאשר השווה בין עניינו לבין המקרה בתיק פש"ר (מחוזי חי') 4915-07-10 לוי נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
(25.1.2017) (להלן: "עניין לוי" ), שם בית המשפט שינה את תנאי ההפטר המותנה לאור גילויו של מידע חדש. המבקש טוען כי הנסיבות בעניין לוי שונות לחלוטין מנסיבות ענייננו, בין השאר כי בעניין לוי ההחלטה התקבלה במהלך ביצוע תכנית הפירעון ובטרם ניתן הפטר חלוט, וכי בעניין לוי מקור חלק מהכספים ששימשו את החייב לתשלום הנדרש ממנו היה במימוש חלקו בעיזבון אמו. לבסוף , ציין המבקש כי הוא כבר עשה שימוש באותם כספים שקיבל מעיזבון אמו, כאשר חלקם חילק בין נכדיו ובחלקם רכש תרופות. עוד ציין כי חיובו בהשבת הכספים בשלב זה לא תצמיח כל תועלת לנושים ומנגד תגרום לו נזק רב בהיעדר כל מקור להשבת הכספים. בסיום הדברים, המבקש ביקש להתחשב בנסיבותיו הפרטניות, ובפרט גילו המבוגר ומצבו הבריאותי שהתדרדר לאחרונה.
6.
הנאמן סבור כי יש לדחות את הבקשה הן על הסף והן לגופה. טענת הסף של הנאמן נשענת על העובדה כי המבקש לא עתר לעיכוב ביצוע ועשה דין לעצמו בכך שלא ביצע את הקבוע בפסק הדין והעביר את הכספים. כבר מטעם זה סבור הנאמן כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לגופו של עניין, טוען הנאמן כי במועד בו הוכרז המבקש כפושט רגל הוקנו הכספים מעיזבון אמו לקופת פשיטת הרגל, בין אם ידעו על הכספים הללו במועד האמור ובין אם לאו, וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 1 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה" ) וסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה" ). כמו כן, דוחה הנאמן את הטענה כי המבקש אינו יורש על פי דין של עיזבון אמו, שהרי אם לא כן, הוא לא היה מקבל את הכספים הללו מלכתחילה. בנוסף, ציין הנאמן כי סעיף 19(ד) לדו"ח המסכם מטעם הנאמן שהוגש לבית המשפט קמא (להלן: "הדו"ח המסכם" ) קובע מפורשות כי "כל נכס, כספים וזכויות השייכים לחייב מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחב' בטוח, זכויות להחזרי מס וכד') ולא דווחו על ידי החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם מיד עם גילויים, בין אם התגלו לאחר אישור תכנית הפירעון או לאחר סיום ביצועה ואף לאחר קבלת הפטר חלוט" . משכך, הוזהר המבקש מבעוד מועד כי כל נכס יועבר לקופת פשיטת הרגל מיד עם גילויו. עוד יצוין כי הנאמן דחה את טענות המבקש גם לעניין מצבו הרפואי ומצבו הכלכלי.
7.
המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי (להלן: " הכנ"ר " ), סבור אף הוא כי הכספים הוקנו למבקש על פי דין בעודו מצוי בהליכי פשיטת רגל, וזאת מכוח סעיף 42 לפקודה וסעיף 10(2) לחוק הירושה, ואין נפקא מינה אם הכספים התגלו לאחר מתן צו הפטר חלוט. לכך הוסיף כי המבקש הופטר מחובות בסך של מעל 7 מיליון ש"ח כאשר לא הייתה לפני בית המשפט קמא התמונה המלאה, ובכלל זה גילוי הכספים שמגיעים למבקש מעיזבון אמו, ועל כן היה מקום לשנות מהחלטתו המקורית. לבסוף, סבר הכנ"ר
כי החלטת בית המשפט קמא איננה מתעלמת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש.
8.
המבקש בתשובתו לתגובות טען כי הוא לא ביצע את החלטת בית המשפט קמא אך ורק בשל חיסרון כיס וכי אין בעובדה זו כדי לחסום את דרכו להגשת הבקשה דנא. כמו כן טען כי דין טענת הנאמן הנשענת על סעיף 19(ד) לדו"ח המסכם להידחות משני טעמים: האחד, כי במועד הליכי פשיטת הרגל הכספים לא היו שייכים למבקש; השני, כי המבקש לא היה יכול לדווח על אותם כספים משלא ידע אודותיהם במועד אישור תכנית הפירעון ומתן צו ההפטר החלוט, ועל כן לא ניתן לטעון כי הסתיר אותם או לא דיווח עליהם במכוון. לבסוף טוען המבקש כי משניתן לו הפטר חלוט, ולאחר שהוכח כי לא הסתיר כל רכוש או מידע מהנאמן או מבית המשפט, מתבקשת המסקנה שלא לחייבו להעביר כספים שקיבל מעיזבון אמו מספר חודשים לאחר מתן ההפטר החלוט.
דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור. דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.
10.
עסקינן במצב בו חייב מקבל הפטר אשר מביא לשמיטת חובותיו (סעיף 62(ב) לפקודה). הכלל הוא שצו הפטר פוטר את החייב "מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל" למעט חריגים (סעיף 69(א) לפקודה). התכלית שביסוד מתן ההפטר היא לאפשר לאדם שנקלע לחובות בתום לב לפתוח "דף חדש" בחייו מבחינה כלכלית (שלמה לוין ואשר גרוניס
פשיטת רגל 197 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: "לוין וגרוניס " )). אכן, מועד מתן ההפטר אינו בהכרח מועד סיום הליכי פשיטת הרגל של החייב, אלא סיום ההליכים ייקבע מעת שהנאמן ישלים את פעולותיו וישוחרר מתפקידו (ראו: סעיפים 67 ו-167 לפקודה; לוין וגרוניס , עמ' 199). מכאן, שהמועד בו סיים את הנאמן את תפקידו הוא המועד הקובע לעניין הפרוצדורה שבה יש לנקוט כדי לפתוח את ההפטר שניתן בעניינו של המבקש.
בענייננו, המבקש קיבל הפטר חלוט ביום 31.10.2016 כאמור. ביום 6.11.2017 הגיש הנאמן "דו"ח סופי ובקשה למתן הוראות" כאשר סעיף 8 לדו"ח קובע כי "לאחר תשלום שכ"ט, הוצאות ואגרת השגחה כמפורט לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לאשר חלוקת דיבידנד סופי לכלל הנושים". דו"ח זה אושר על ידי בית המשפט קמא עוד באותו היום. משמעות הדבר היא שבמועד זה שוחרר הנאמן מתפקידו לאחר שמילא את כל דרישותיו (סעיף 167 לפקודה) ונסתיימו הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. 5 חודשים לאחר מכן, ביום 16.4.2018 הגיש הנאמן בקשה להורות למבקש להעביר לקופת פשיטת הרגל את הכספים שקיבל מעיזבון אמו. ואולם, משסיים הנאמן את תפקידו והושלם הליך פשיטת הרגל, הדרך לעיין מחדש, לבטל או לשנות את ההפטר שניתן תיעשה על פי בקשה לעיון חוזר מכוח סעיף 181 לפקודה ותיבחן בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו:
לוין
וגרוניס , עמ' 210; ע"א 380/76 גנזל נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד לא(3) 278, 280 (1977) (להלן: "עניין גנזל " ); ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף , פ"ד לז (3) 729, 736 (1983) ). בקשה כזו (לפי סעיף 181 לפקודה) לא הוגשה, ואילו הייתה מוגשת ספק אם היה מקום לקבלה לאור גובה הסכום המדובר ותום ליבו של המבקש (ראו והשוו: עניין גנזל , עמ' 280; ע"א 3907/14 בנאי נ' ארז , פסקה 18 (10.8.2016) ). משאלו הם פני הדברים, לא היה מקום להיעתר לבקשתו של הנאמן שתפקידו בהליך זה הושלם.
באשר לטענת הנאמן לעניין סעיף 19(ד) לדו"ח המסכם, דומה כי משאין בפי הנאמן טענות ביחס להתנהלותו של המבקש ותום ליבו אין מקום להידרש לסעיף 19(ד) לדו"ח המסכם שכותרתו "תרופות על הפרת תנאי תכנית הפרעון " ועניינו בפיגורים בתשלומים, באי דיווח ובהסתרת מידע על ידי המבקש.
11.
אשר על כן, בנסיבות העניין יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בית המשפט קמא.
בנסיבות העניין, אין מקום למתן צו הוצאות.
ניתן
היום, כ"ח בתשרי
התשע"ט
(7.10.2018).
ש ו פ ט