רע"א 4849/12 יעקב עטיה נ. מי נתניה [2003] בע''מ

בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ו' פלאוט) ברע"א 24586-06-11 מיום 28.5.12.

1.

המבקש, תושב העיר נתניה, והמשיב, תאגיד המים מי נתניה (2003) בע"מ, השיגו הסכם פשרה במסגרת תביעה שהגיש המבקש נגד המשיב בגין חובותיו של המבקש כלפי המשיב. הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום (כב' השופטת י' קלוגמן) הסדיר את אופן ביצוע תשלומיו של המבקש למשיב.

2.

כפי שמוסר המבקש, זמן קצר לאחר מועד מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, שודר תחקיר במסגרת תכנית הטלוויזיה "כלבוטק" בו נטען כי שעוני המים שמפעילים תאגידי המים מזייפים צריכת מים פיקטיבית (להלן: התחקיר ). עקב שידור התחקיר, פנה המבקש בבקשות חוזרות לבית המשפט קמא "לפתוח" את התיק לדיון מחדש על בסיס התחקיר. בית המשפט דחה את בקשותיו בהחלטתו מיום 14.4.11 והשית עליו הוצאות על סך 1,000 ₪. על החלטה זו לא הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור. על אף זאת, המשיך המבקש לפנות לבית המשפט קמא בבקשות מרובות לשינוי פסק הדין, כאשר בהחלטה האחרונה שניתנה בעניינו מיום 1.6.12 כל שנכתב הוא: "כאמור בהחלטותי הקודמות" – ניתנה ביום 1.6.12 (להלן: ההחלטה הסופית ).

3.

על ההחלטה הסופית הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי מרכז. לטענתו שגה בית המשפט כשלא שינה מפסק דינו בהתבסס על התחקיר כראיה התומכת בגרסת המבקש וכי על בית המשפט המחוזי להתערב ולשנות את פסק הדין. בהחלטתו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי אין בהחלטה מושא הבקשה כל קביעה אופרטיבית שניתן להשיג עליה. ההחלטה מפנה להחלטות קודמות אשר המועד לערער עליהן חלף, ולדבריה ואין בחזרה חוזרת ונשנית על בקשות שנדחו כדי להאריך את המועד שנקבע לכך בחוק. כמו כן, בית המשפט קבע כי גם לגופו של עניין בבקשה אין כל ממש שכן תחקיר עיתונאי אינו מהווה ראיה בכלל ובוודאי לא ראיה המצדיקה "פתיחת" משפט מחדש. כאן המקום לציין כי דומה שהמבקש לא היה מיוצג

על ידי עורך דין בהליכים הקודמים ואף בבקשה דנן הוא אינו מיוצג, עובדה המכבידה עליו להציג את עמדתו.

4.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי. המבקש חוזר על טענותיו משלב הערעור וסבור כי בית המשפט המחוזי שגה כשנמנע מלבקש מהמשיב עיקרי טיעון בכתב לפני שנתן את החלטתו. כמו כן המבקש צירף לבקשה דנן בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה לחידוש חיבור המים שנותקו ב-17.6.12 מבלי שהליכים בימ"ש יסתיימו". הבקשה עצמה אינה ברורה ואינה מנומקת.

4.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הנוגעות ליחסים שבין הצדדים עצמם.

5.

לעניין טענת המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא ביקש מהמשיב להגיש בפניו עיקרי טיעון. טענה זו אין לה על מה לסמוך, שכן תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על תשובת המשיב לפניו בכתב או בעל פה. בענייננו, המשיב הופיע לדיון וטען נגד הבקשה בפני בית המשפט. לפיכך, אין לקבל את טענת המבקש בעניין זה.

6.

למעלה מן הדרוש אף אעיר כי מסכימה אני כי ככלל אין לראות בתחקיר טלוויזיוני כראיה המצדיקה "פתיחה מחדש" של תיק חלוט, קל וחומר כאשר פסק הדין ניתן במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים.

הבקשה, איפוא, נדחית. משכך, הבקשה שצורפה לבקשה למניעת ניתוק חיבור המים של המשיב עד להכרעה בבקשה העיקרית, מתייתרת. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.