רע"א 4853/12 חיה שיינגוט ע''י בנה יאיר שיינגוט נ. הרשות המוסמכת לפי חוק ר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' דותן ) בע"ו 25964-12-11 מיום 30.5.2012, בו התקבל ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 20.11.2011 לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק ) ולפיכך הוחזר הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה.

1.

המבקשת, ילידת 1926, הוכרה כנכה על פי החוק. בהחלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון נקבעה דרגת נכותה ביום 12.10.2010 לשיעור של 77.24% לאחר שתקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרכת נכות), התשמ"ד-1983 (להלן: תקנה 12 ) הופעלה לעניין אחת מבין מספר פגימות שהוכרו במבקשת. על החלטה זו ערערה המבקשת לוועדה הרפואית העליונה שאישרה את החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון. על החלטת הוועדה הרפואית העליונה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור והשיב את הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תדון בטענה להחמרה שחלה במצבה של המבקשת וכן בהחלת תקנה 12 על כלל הפגימות המוכרות. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 20.11.2011 ושינתה את החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון כך ששיעור נכותה המשוקלל של המבקשת נקבע לדרגה של 79.21%. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל ובית המשפט המחוזי הורה על השבת הדיון לוועדה הרפואית העליונה, בין היתר, משום שמנימוקי החלטת הוועדה הרפואית העליונה לא ברור האם המבקשת סובלת מליקוי תפקודי קשה או מליקוי תפקודי ברמה נמוכה יותר, שכן לכך ישנה השפעה על קביעת אחוזי הנכות לגבי אחת הפגימות. בית המשפט המחוזי השיב כאמור את הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה הרפואית העליונה ואיפשר לה להגיש מסמכים וחוות דעת רפואיות. בבית המשפט המחוזי עתרה המבקשת לפסיקת הוצאות ופיצויים בגין עוגמת נפש לאור התנהלות המשיבה שלא העבירה את פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי לגורמים הרלבנטיים לצורך ישומו ומכיוון שהחלטת הוועדה הרפואית העליונה ניתנה רק בחלוף שלושה חודשים לאחר שניתן פסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לפסוק למבקשת הוצאות משפט ופיצויים.

2.

בבקשה שלפני טוענת המבקשת כי הינה אישה מבוגרת, ניצולת שואה הסובלת מתחלואים שונים וכי לא היה מקום שבית המשפט המחוזי ישיב את הדיון לוועדה הרפואית העליונה בשנית, לאחר שזו גוררת רגליה ולא מקיימת הנחיותיו של בית המשפט ולאחר שממילא הוברר לבית המשפט באמצעות מסמכים וחוות דעת כי המבקשת סובלת מליקוי תפקודי קשה. משכך, טוענת המבקשת היה על בית המשפט לקבוע בעצמו את שיעור הנכות ובכך לייתר את הימשכות ההליכים בוועדה הרפואית העליונה. כן טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי משלא פסק לטובתה פיצויים בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או ציבורית ומשכך אין היה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ]. הבקשה מתמקדת בנסיבותיה הפרטניות של המבקשת ובשאלה האם בעניינה הקונקרטי היה צריך בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון לוועדה הרפואית העליונה או לפסוק פיצויים והוצאות משפט.

4.

בבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן בית המשפט אינו יכול לקבוע בעצמו את שיעור הנכות מאחר ועסקינן בעניין שבמהותו הוא רפואי ומצוי בתחום סמכותה של הוועדה הרפואית העליונה בהתאם לחוק. כמו כן בית משפט זה אינו נוטה להתערב בנקל בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בענייני הוצאות משפט ופסיקת פיצויים לא כל שכן בגין נזקים שאינם ממוניים (ראו למשל: ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ , פ"ד מז (5) 114, 131 (1993); ע"א 3966/05 אבי גולדבליט נ' ברכה שבת (לא פורסם, 2.1.2007), פסקה 8; רע"א 8036/11 צדוק נ' חזן (לא פורסם, 27.12.2011), פסקה 7). אכן, לא נעלמו מעיני נסיבותיה האישיות של המבקשת ויש לקוות כי הוועדה הרפואית העליונה תפעל ביעילות המתבקשת. ככל שהמבקשת תסבור כי הוועדה הרפואית העליונה אינה מקיימת חובותיה מובן כי עומדים לרשותה בעניין זה ההליכים המותווים בדין.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.