פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4868/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. עבד טהה
2. סופיאן טהה
נ ג ד
המשיבים:
1. עזיז תיה
2. פטמה תאיה
3. אמג'ד תאיה
4. מאג'דה תאיה
5. האפוטרופוס לנכסי נפקדים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים אפעל-גבאי,
פרקש וכרמל) בע"א 30936-08-11 מיום 7.2.12
בשם המבקשים:
עו"ד עודד בלאושטיין
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים אפעל-גבאי, פרקש וכרמל) בע"א 30936-08-11 מיום 7.2.12, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מאק-קלמנוביץ) בת"א 3109-05 מיום 20.6.11. עניינה של הפרשה סכסוך מקרקעין.
רקע והליכים
ב.
המשיבים 4-1 (להלן המשיבים ) הגישו תביעה לסילוק יד נגד המבקשים, אב ובנו, ממקרקעין וממבנה שהוקם עליו, אשר היה בבעלות אבי המשיבים (להלן המנוח ). זכויותיו של המנוח - וכעת של המשיבים - הן 29/32 מהבעלות במקרקעין. לטענת המבקשים, הם שותפיהם של המשיבים בזכויות במקרקעין בשיעור של 3/32, שכן הם רכשו את זכויותיה במקרקעין של בתו המנוחה ויורשתו של המנוח, פריזה יאסין תאיה (אחות המשיבים - להלן המנוחה ).
ג.
בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים וקבע, כי המבקשים לא הביאו ראיה לכך שהמשיבים הסכימו למתוה של חלוקת מקרקעין בין היורשים. עוד נקבע שטענת המבקשים, כי ניתן ללמוד על הסכמה מצד המשיבים שהמקרקעין יישארו בידיהם, משוללת יסוד. צוין, כי המבקשים לא טרחו להגיש תביעה לפירוק שיתוף באותן חלקות. המבקשים ביקשו להסתמך על פסק הדין בה"פ 3080/04 דקאק נ' יורשי המנוחה עטיה
שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן פרשת דקאק ) ביום 23.1.06, שם קבע השופט אוקון כי השטח שהיה נתון בשליטת הממשל הצבאי הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים, אינו נחשב כשטח בשליטת מדינה אחרת באותה תקופה, ועל כן אין לראות את תושבי השטחים הללו כנפקדים. נאמר, כי פסק הדין משקף עמדה החורגת מן הפרשנות המקובלת של חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, ומכל מקום אין מדובר בתקדים מחייב, מה גם שהוא מצה בערעור בבית משפט זה(ע"א 2250/06). הוסבר, כי על פי חוק נכסי נפקדים כפשוטו, המנוחה התגוררה מחוץ לשטח מדינת ישראל והחזיקה בנכסים בתחום המדינה, ועל כן לא ניתן היה לערוך בהם עסקה ללא הסכמת האפוטרופוס לנכסי נפקדים.
ד.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים וציין, כי אף הוא אינו רואה עין בעין עם המותב שהכריע בפרשת דקאק . כן צוין, כי אין מתעוררת שאלת הפעלתו של חוק נכסי נפקדים, שכן בעל דברם של המבקשים אינו האפוטרופוס לנכסי נפקדים; ענייננו בסכסוך בין פרטים, שבגדריו התברר כי מקור זכויותיהם של המבקשים במקרקעין רעוע, שכן ביצעו עסקה בנכס של נפקד. במענה לטענת המבקשים, כי הם בעלי זכויות ברכוש נוסף של המנוח שבו המשיבים איפשרו שימוש צוין, כי מחלוקות אלו חורגות אל מעבר לזו שהונחה בפני בית המשפט, ואין מקום לדון בה. הוסף, כי המבקשים לא חלקו שזכותם של המשיבים לסלק ידו של פולש, בפרט כאשר השימוש במקרקעין אינו מאפשר למשיבים להשתמש בה.
הבקשה
ה.
מכאן הבקשה הנוכחית. נטען, בהתבסס על פרשת דקאק ועל עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בפרשה זו, לפיה אין ברגיל להפעיל את חוק נכסי נפקדים לגבי תושבי איו"ש ביחס לנכסיהם במזרח ירושלים, ועל כן לא נדרש אישור האפוטרופוס כדי לערוך עסקה בהם. נטען, כי התנהלות המשיבים חסרת תום לב; צוין, כי משפחת המשיבים מכרה את זכויות המנוחה למבקש 2 בתמורה ובתום לב, ואך שנים לאחר מכן נטען כי המנוחה היא נפקדת. הוסבר, כי המשיבים בונים ללא שיתוף המבקש 2 בחלקו ומוכרים נכסים אחרים להם הוא זכאי, וכי סילוק ידו של המבקש 2 ובני משפחתו יגרום להם נזק בלתי הפיך - זאת בעוד המשיבים מתגוררים בחו"ל ולהם נכסים רבים.
הכרעה
ו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). בקשה זו אינה נופלת בגדרן של אלה; ככל שהפכתי בבקשה, לא מצאתי כי היא מעלה סוגיה מן הסוג הרחב האמור. די בכך כדי שלא להיעתר לה. יתרה מכך, המבקשים חפצים להידרש מחדש לשאלות עובדתיות שהוכרעו בבית המשפט קמא. כידוע, ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בכגון אלה (ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594; זוסמן , סדרי הדין האזרחי , (מה' 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 665 בעמ' 857-856) לא כל שכן, כשהמדובר בבקשת ערעור בגלגול שלישי.
ז.
לגופם של דברים, פרשת דקאק תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בהרכב מורחב וטומנת בחובה שאלות מורכבות, אולם אין לנו צורך להידרש אליהן כעת. המשיבים הם הבעלים של מרבית המקרקעין, ואילו המבקשים עושים שימוש במרבית
המקרקעין ללא זכות. במצב דברים זה משנעשה שימוש שלא ברשות ומשלא נפתח הליך לפירוק שיתוף,
אין מקום להיעתר לבקשה.
ח.
איני נעתר איפוא למבוקש.
ניתנה היום כ"ט בתמוז תשע"ב (19.7.12).
ש ו פ ט