רע"א 4869/18 יואל יוגב נ. משה אביקם

1.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.5.2018 (ע"א 63091-03-17, השופט הבכיר א' סטולר , השופט מ' תמיר

והשופטת ע' כהן ) . בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 10.2.2017 (ת"א 6109-07-12, השופטת א' רוטקופף ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה שבפני בתביעה שבה עתרו המשיבים, עורכי דין במקצועם, למתן סעדים הצהרתיים שונים שעניינם זכאותם הנטענת למניות של חברת פאוורמט טכנולוגיות בע"מ (להלן: פאוורמט ). התביעה הוגשה נגד המבקש 1, יואל יוגב (להלן: יוגב ), שהוא בעל המניות ומנהלה היחיד של חברת אל-גב החזקות בע"מ (להלן: אל-גב ), היא המבקשת 2. על-פי הנטען, הצדדים רקמו ביניהם שיתופי פעולה עסקיים, שאין צורך להציג כאן את כל פרטיהם. בתמצית ייאמר כי על רקע אחת העסקאות הנטענות התגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות, אשר הובילו לתביעה שביסוד ההליך דנן.

3.

בעיקרו של דבר, המשיבים טענו בתביעתם כי בינם לבין המבקשים קיימת התקשרות חוזית שנסבה על השקעה משותפת בפאוורמט. עוד נטען כי על רקע יחסי האמון ששררו בין הצדדים באותה עת וכחלק ממתווה רחב יותר לשיתוף פעולה ביניהם, לא נחתם חוזה כתוב, והדברים סוכמו בעל פה בלבד. בהתאם לכך, הדיון בבית משפט השלום התמקד בשאלה האם עלה בידי המשיבים להוכיח טענה זו, אם לאו.

4.

בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבים בקבעו שלא עלה בידיהם להוכיח את קיומן של ההסכמות הנטענות. בית משפט השלום קבע כי החוזה היחיד שנחתם בין הצדדים ושבמסגרתו עוגנה ההתקשרות ביניהם היה חוזה מיום 2.8.2007 שכונה "הסכם מייסדים" אשר נסב על הקמת חברה משותפת שתעסוק בהשקעות וביזמות. עוד נקבע כי בחוזה האמור אין כל התייחסות להסכמות או עסקאות משותפות שנרקמו לפי הנטען עובר למועד החתימה על החוזה – ובכלל זה עסקת רכישת המניות של פאוורמט על ידי המבקשים (שהתבצעה מספר חודשים קודם לכן). בין השאר, בית משפט השלום התייחס לאחת הראיות שהציגו המשיבים, שהייתה הקלטה של שיחת טלפון בין המשיב 2 לבין יוגב. בית משפט השלום ציין כי אמנם עיון בתמליל השיחה מעלה כי יוגב "מספק מספר אמירות כאשר מהן ניתן להבין כי הוא מכיר בזכאותם [של המשיבים – ד' ב' א'] לרווחים עתידיים ממכירת מניות פאוורמט", אך קבע כי אין בכך כדי לסייע למשיבים, מאחר שהדברים נאמרו על רקע משא ומתן שהתנהל בין הצדדים בעניין אחר. בשולי הדברים, בית משפט השלום התייחס לטענת המבקשים באשר ל"בעייתיות בתחום האתיקה" הנעוצה בכך שהמשיב 2 הקליט את השיחה והסתמך על ההקלטה בהתחשב בכך שבאחד השלבים הוא נשמע בה נותן ליוגב המלצה ואומר שהוא עושה זאת כ"עורך הדין שלך". עם זאת, בית משפט השלום קבע כי דיון בעניין זה אינו נדרש לצורך הכרעה במחלוקת.

5.

המשיבים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות שהוגשו לבית משפט השלום, כמו גם העדויות שנשמעו, תומכות בגרסת המשיבים. בתוך כך, הפנה בית המשפט המחוזי לחומר ראיות שמבסס לשיטתו את טענת המשיבים בדבר ההסכמות המקנות להם זכאות למניות כאמור ובדבר יחסי האמון ששררו בין הצדדים – ובו התכתבויות בין הצדדים, טיוטות חוזה, תמליל השיחה שנערכה בין יוגב לבין המשיב 2 וכן הסכמות מאוחרות יותר בין הצדדים.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

6.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענותיהם של המבקשים מתמקדות בשימוש שנעשה במקרה זה בשיחה שנערכה בין המשיב 2 לבין יוגב. לפי הנטען, בין השניים שררו יחסי עורך דין-לקוח ועל כן המשיב 2 עבר על האיסורים הקבועים בכלל 22 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן :

כללי לשכת עורכי הדין ), האוסר על עורך דין להקליט לקוח ללא ידיעתו. לטענת המבקשים, המקרה מעורר שאלה עקרונית בדבר המשקל שיש לייחס לראיה שהושגה שלא כדין, תוך הפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. כמו כן, לשיטת המבקשים יש לתת את הדעת גם לכך שהשיחה נערכה במסגרת מגעים לפשרה. לצד האמור, מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי התערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית שלום השלום, ואף התעלם מממצאי עובדה רלוונטיים.

7.

ביום 7.10.2018 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשת רשות הערעור, בהמשך להחלטתי מיום 15.7.2018. בתגובתם, מצביעים המשיבים על כך שבערכאות הקודמות המבקשים לא העלו טענות שנסבו על קבילות ההקלטה, ואף הצהירו כי הם אינם מתנגדים להגשתה. כן טוענים המשיבים כי מערכת היחסים בינם לבין יוגב התבססה על שותפות עסקית, ולא הייתה מערכת יחסים של עורך דין-לקוח. בהקשר זה מצביעים המשיבים על כך שהם לא דרשו ולא קיבלו שכר כעורכי דין, וכי אף יוגב מסר בחקירתו הנגדית בבית משפט השלום כי המשיב 2 פעל בכל הנוגע לעסקה מושא שיחת הטלפון על תקן "חבר" ותו לא. המשיבים מדגישים כי אף בית משפט השלום, שעל פסק דינו לכאורה מסתמכים המבקשים, לא פסק שהמשיבים שימשו כעורכי דינו של יוגב בעסקה הרלוונטית, ואף לא קבע מסמרות באשר לשאלה האתית המתעוררת בקשר לשיחה, שהדיון בה לא נדרש להכרעה במחלוקת. כמו כן, המשיבים מדגישים כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי התבססה על מספר ראיות שרק אחת מהן היא שיחת הטלפון האמורה. לבסוף, המשיבים טוענים כי דינן של יתר טענות המבקשים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי להידחות, שכן מדובר בטענות עובדתיות או בטענות המכוונות ליישום הדין החל על פרשנות הראיות השונות במקרה דנן.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים שבהם בקשת הרשות לערער מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחייתה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבורה כי המקרה דנן מקיים את אמת המידה האמורה.

9.

בעיקרו של דבר, מוקד המחלוקת בין הצדדים במקרה זה היה נעוץ בשאלה עובדתית – האם הוכיחו המשיבים את קיומה של התקשרות חוזית עם המבקשים בעניין מניות פאוורמט, אם לאו. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי השיבו לשאלה זו בתשובות שונות, בהתבסס על בחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפניהם. איני סבורה כי ישנה הצדקה לקיים דיון בגלגול שלישי בשאלה זו.

10.

כאמור, המבקשים מיקדו את טענותיהם בשיחה שנערכה בין המשיב 2 ליוגב. אולם, לא השתכנעתי כי טענות אלה מצדיקות מתן רשות ערעור בנסיבות העניין. העיקר הוא בכך שמלכתחילה המבקשים כלל לא התנגדו להגשתו של תמליל השיחה כראיה ולא הגישו בקשה לפסילתו. בפועל, הדיון כולו התבסס על ההנחה כי הצדדים הם שותפים במערכת יחסים עסקית, להבדיל מעורכי דין ולקוחות. בנסיבות אלה, אין לטענות העקרוניות שהועלו אחיזה בהתנהלות הדיונית של הצדדים ובעמדה העולה ממנה. למעלה מן הצורך אוסיף כי תמליל השיחה היווה רק חלק אחד מתוך שורת ראיות שעליהן ביסס בית המשפט המחוזי את מסקנתו. בהתחשב בכל האמור, איני רואה מקום להיעתר לבקשה.

11.

אין צריך לומר שבהקשרים אחרים לסוגיה של קבילות ראיות שהושגו תוך הפרה של כללי אתיקה מקצועיים עשויים להיות היבטים עקרוניים (ראו: רע"א 1647/06 אברהמי נ' פודים (25.4.2006)). יש מקום גם להצטרף להסתייגותו של בית משפט השלום מאמירתו של המשיב 2 במהלך השיחה. על עורכי דין להקפיד הקפדה חמורה על שרטוט הגבולות בין המצבים שבהם הם פועלים ב"כובעם" המקצועי לבין מצבים אחרים – על מנת להימנע מאי-הבנות ומהפרה של כללי האתיקה המקצועיים (ראו והשוו: ע"א 6181/93 סולומונוב נ' שרבני , פ''ד נב(2) 289 (11.5.1998)).

12.

אשר על כן: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 1,500 שקלים.