רע"א 4870/99 מוחמד אבו חג'ג נ. מדינת ישראל

העורר דנן הובא לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. מדובר במחצית הקילוגרם הרואין.

אין מחלוקת שהסם הזה אינו נתפס בידיו של העורר. הסם נתפס בידיו של נהג העורר העובד בשירות העורר, ואשר טען שקיבל אותו מידי העורר. הנהג הובא לדין בכתב אישום נפרד, והמדינה מתכוונת לקרוא לו כעד נגד העורר.

המדינה ביקשה מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו ובקשתה נענתה בחיוב. מכאן הערר שלפני.

עו"ד משגב העלה בטיעוניו טענות שונות, שלדעתי מקומן בטיעונים לעונש במקרה שתהיה הרשעה. בטענות האמורות אינני דן.

במה שנוגע לענייננו, הטענה היא כפולה. מחד, כך טוען מר משגב, האישום כולו תלוי בהבל פיו של אותו נהג שהיה לו כמובן עניין להרחיק עצמו מן העבירה ולהטיל את האחריות על מישהו אחר. מאידך, כך סבור מר משגב, המשטרה משתמשת בתיק הזה כדי ללחוץ על העורר לספק לה שירותים מסוימים שהוא לא מוכן לספק לה. לא היה ברור מתוך דברי הסניגור אם הוא מאמין שהתיק כולו תיק "תפור", דהיינו שגם הסם הושתל על ידי המשטרה, או שמא הוא סבור שהמשטרה מנצלת מצב שנוצר כדי ללחוץ על העורר. בין כך ובין כך אני סבור, שאלו שאלות שבית המשפט שידון בראיות יצטרך להכריע בהן, ואין לי לא האפשרות ולא הכלים כדי להעריך אותן בשלב זה.

מה שנותר הוא העובדה שמדובר בעדות של שותף לעבירה. בכל מקרה עדות זו צריכה חיזוק. החיזוק נמצא בשיחת טלפון סלולרי מוקלטת שאין בה הרבה אבל יש בה פרט אחד: הנהג אומר שנתנו לו חצי קילוגרם והעורר לא תמה ולא שואל "חצי קילוגרם של מה", אלא קורא לו לשוב ולבוא. בלי הסבר, הפרט הזה בהחלט מוסיף על ראיות התביעה. משום כך אני סבור, שעילת המעצר הוכחה ושחזקת המסוכנות בעבירות סמים הכתובה בחוק לא נסתרה.

נותר לדון בשאלה שכבר הועלתה בבית המשפט המחוזי, והיא שאלת בריאותו של העורר. הוא סובל ממחלה ריאתית כרונית והיה מאושפז בזמן המעצר במחלקה הפנימית של המרכז הרפואי אסף הרופא.

השופטת הנכבדה בבית המשפט המחוזי הורתה לבדוק את העורר לאלתר. הוא אמנם נבדק וב13.7.99- ניתנה תעודה של רופא בית המעצר שקבע שהעורר מסוגל לשבת במעצר.

עו"ד משגב טוען טענה נוספת והיא, שכבר היום ברור שהמשפט הזה לא יסתיים בתוך הזמן שנקבע בחוק, ושכן חייבים להמתין עד שיישפט השותף לעבירה לפני שהוא יוכל להעיד במשפטו של העורר.

אני סבור שמוקדם מידי להעריך שאמנם כך. ייתכן שהשותף יישפט מהר. השאלה הזו יכולה להתעורר מחדש אם תהיה בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. בינתיים נראה לי שאין סיבה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה.

עו"ד משגב התערב לפני שחתמתי על ההחלטה וחזר על הטענה בדבר אפליה בין שני חשודים, שהאחד נעצר והשני לא. בית המשפט המחוזי הבחין בין שולח לשלוח ואני לא רואה סיבה להתערב בהבחנה זו.

כאמור, הערר נדחה.