רע"א 4889/20 עוה"ד עופר שפירא, בתפקידו כנאמן של א. דורי בניה בע נ. שמעון

1.

עניינה של בקשת רשות הערעור בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.6.2020 (השופטת ר' רונן , ת"צ 57346-07-14 ) , שניתנה במסגרת הליך ייצוגי המתנהל נגד חברת א. דורי בנייה בע"מ (להלן: החברה ). ההחלטה ניתנה בעקבות צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 שהוצא נגד החברה (להלן: חוק חדלות פירעון ); ובמסגרת ההחלטה נדונה שאלת תוקפן של הסכמות שהושגו בין הצדדים לצורך סיום ההליך בדרך של פשרה, לאחר פתיחתם של הליכי חדלות הפירעון.

2.

במוקד בקשת רשות הערעור ניצבות חמש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהוגשו במהלך חודש יולי 2014, בשם בעלי המניות של החברה ובעלי המניות של בעלת השליטה בה בתקופה הרלוונטית, המשיבה 3 קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ (לשעבר קבוצת א. דורי בע"מ) (ת"צ 57346-07-14; ת"צ 55750-07-14; ת"צ 56158-07-14; ת"צ 58065-07-14; ת"צ 18998-07-14, להלן: בקשות האישור ו- קבוצת דורי , בהתאמה ). בקשות האישור הוגשו בעקבות שורת דיווחים מיידיים לבורסה לניירות ערך, שפורסמו על ידי החברה וקבוצת דורי ודווח בהם על סטייה מהותית באומדני העלויות וההכנסות הצפויים של פרויקטים שבביצוע החברה. הדיון בבקשות האישור אוחד והן הוגשו בין היתר על ידי המשיבים 1 ו-2 (להלן: מבקשי האישור ) כנגד החברה וכנגד המשיבים 22-3 – קבוצת דורי, נושאי המשרה ובעלי השליטה בה ובחברה, וכנגד משרד רואי החשבון שסקר וביקר את הדוחות הכספיים השנתיים הן של החברה הן של קבוצת דורי (המשיבים 22-3 יכונו יחדיו להלן:

משיבי בקשות האישור ).

לאחר שנשמעו חקירות הצדדים, במהלך הדיון שהתקיים ביום 3.6.2019 הועלתה הצעה על ידי בית המשפט לסיים את ההליך בהסדר פשרה. במסגרת המתווה, הוצע שלקבוצה המיוצגת ישולם סכום שנע בין 30 ל-35 מיליון ש"ח הכולל גמול ושכר טרחה, וכי הסכום המדויק שבו יחויב כל אחד ממשיבי בקשות האישור והחברה ייקבע על ידי בית המשפט המחוזי על דרך הפשרה בתוקף סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בתגובה, הצדדים השיבו כי יעדכנו את בית המשפט תוך 30 יום בדבר ההסכמות; וכעבור כחודש החברה הודיעה שהיא מסכימה להצעת מתווה הפשרה, בכפוף לכך שמשיבי בקשות האישור יסכימו גם הם להצעה, ובכפוף לכך שתינתן לה אפשרות להשלים את טיעוניה ביחס לנושאים שעל הפרק. בהמשך, ביום 30.7.2019 ולאחר שניתנו הסכמות דומות מטעם כלל משיבי בקשות האישור, בית המשפט המחוזי הורה לצדדים להגיש בקשה לאישור הסדר פשרה ברוח הדברים שסוכמו וזאת עד ליום 1.9.2019.

3.

הבקשה לאישור הסדר פשרה לא הוגשה במועד שנקבע, ולצדדים ניתנו לבקשתם ארכות להגשתה. אולם טרם שנעשה כן, הוגשה נגד החברה בקשה לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון, שבו ביקשה אחת מקבלניות המשנה של החברה את פירוקה. בסמוך לאחר מכן ובגדרו של הליך חדלות פירעון נפרד, החברה הגישה ביום 10.10.2019 בקשה למתן צו לפתיחת הליכים לצורך הצעת הסדר נושים (חדל"ת 17156-10-19, להלן: הליך חדלות הפירעון ); וביום 8.12.2019 ניתן בהליך זה צו לפתיחת הליכים נגד החברה שבגדרו הורה בית המשפט של חדלות פירעון (השופטת א'

לושי-עבודי ) בין היתר על הקפאת ההליכים המתנהלים נגדה, וכן על מינויים של עו"ד עופר שפירא ועו"ד איתי הס כנאמנים לחברה (להלן יחד: הנאמנים ). יובהר כבר עתה כי עו"ד שפירא הוא שהגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי, בכובעו כנאמן החברה (לשם הנוחות המבקש יכונה להלן: הנאמן ).

בחלוף כשבוע מעת מינויים, הודיעו הנאמנים כי אין בכוונתם להמשיך במשא ומתן להסדר פשרה בבקשות האישור; וביום 2.4.2020 הודיעו הנאמנים לבית המשפט המחוזי כי הם מתנגדים להסדר הפשרה בבקשות האישור. בהודעתם הדגישו שככל שהובעה בעבר הסכמה עקרונית מטעם החברה למתווה הפשרה שהוצע, אין הסכמה זו מחייבת עוד את הנאמנים או את החברה. בתוך כך, הנאמנים ציינו שהסוגיות שמתעוררות בבקשות האישור עדיין נבדקות על ידם, וכי הם סבורים שבכל מקרה חוק חדלות פירעון אינו מאפשר את המשך ניהולו של ההליך הייצוגי במקביל להליך חדלות הפירעון. בתגובה להודעת הנאמנים הודיעו משיבי בקשות האישור כי בהתאם לסעיף 70 לחוק חדלות פירעון, המַתְוֶה את המסלול לביטול חוזה קיים שאין עילה לביטולו בידי נאמן, השתחררות הנאמנים מהסכמת החברה למתווה הפשרה טעונה אישור מאת בית משפט של חדלות פירעון. עוד טענו משיבי בקשות האישור כי הדיון בבקשות האישור לא עוכב אוטומטית עם כניסתה של החברה להליכי חדלות פירעון, וכי בכל מקרה הם סבורים שאין מקום להורות על עיכוב ההליך.

4.

במסגרת החלטתו מיום 18.6.2020, בית המשפט המחוזי אבחן בין עצם המשך הדיון בבקשות האישור ובין שאלת מעמדו של מתווה הפשרה כהסכם מחייב. בפתח הדברים, בית המשפט עמד על כך שלא ניתן להמשיך את הדיון בבקשות האישור ללא אישור מאת בית משפט של חדלות פירעון. ואולם בלא לגרוע מכך, הובהר כי ההסכמות שהושגו אגב ההליך הייצוגי מסוימות דיין וכוללות את כל הפרטים המהותיים הנדרשים לצורך התקשרות בהסדר פשרה. בהקשר זה הודגש כי לצדדים ניתנה שהות מספקת לשקול את עמדתם בנושא, וכי כולם הסכימו לפרטי הסדר הפשרה ללא הסתייגות, ובכללם אף החברה שנתנה את הסכמתה למתווה שהוצע קודם שנפתח הליך חדלות הפירעון. על יסוד האמור נקבע שלמתווה הפשרה יש תוקף מחייב מבחינה חוזית ומעמדו הוא כשל חוזה המותנה בתנאי מתלה. עם זאת, נקבע שמרגע שניתן צו לפתיחת הליכים כנגד החברה, אין עוד מקום להמשיך ולקדם את אישור הסדר הפשרה, אלא באישור מאת בית המשפט של חדלות הפירעון; ובהתאם לכך הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליך בבקשות האישור (להלן: החלטת העיכוב ).

5.

כנגד החלטת העיכוב הנאמן הגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי ביום 15.7.2020. בבקשתו, הנאמן מלין על הקביעה שלפיה החברה כבולה להסכמות שהושגו אגב מתווה הפשרה, תוך שטען כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לקבוע קביעות במישור החוזי. נוסף על כך, הנאמן ציין שבמועד הגשת בקשת רשות הערעור טרם נעשתה פנייה מטעם מבקשי האישור או מטעם משיבי בקשות האישור לבית המשפט של חדלות פירעון על מנת שיתיר את המשך הדיון בבקשות האישור (להלן יחד: המשיבים ); ובעניין זה הודגש כי יש חשש שככל שבקשה כזו תוגש ותיענה בחיוב, החברה תהיה כבולה להסכמה שלשיטת הנאמן אינה תקפה, מאחר שהחברה בהליכי חדלות פירעון.

בסמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ביום 30.7.2020 המשיבים הגישו בגדרו של הליך חדלות הפירעון בקשה למתן הוראות לנאמנים לבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך מימוש מתווה הפשרה, וכן לאשר את המשך ניהול ההליך בבקשות האישור (להלן: בקשת המשך הניהול ). בד בבד, הוגשו תגובות לבקשת רשות הערעור מטעם מבקשי האישור, משיבי בקשות האישור ומטעם המשיב 23, הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה ). בתגובותיהם, המשיבים מתנגדים לבקשת רשות הערעור תוך שהם מציינים כי החלטת העיכוב מתמצית במתן תוקף להסכמות שהובעו לפני בית המשפט המחוזי זה מכבר. עוד טוענים המשיבים כי בית המשפט המחוזי סייע לבית המשפט של חדלות פירעון בכך שהחלטתו משקפת תמונת מצב ברורה ומהימנה ביחס להליכים שנוהלו במסגרת בקשות האישור. מנגד, הממונה סבור כי יש ממש בטענת הנאמן שלפיה בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך להכריע בשאלת כפיפות הנאמנים להסדר הפשרה כאשר לא ניתן אישור מאת בית משפט של חדלות הפירעון להמשך ניהול ההליך. אולם, לעמדת הממונה בנסיבות ההליך דנן ראוי לעכב את ההכרעה בבקשת רשות הערעור עד להכרעה בבקשת המשך הניהול, שכן אם האחרונה תידחה, כך סבור הממונה, שאלת תוקפן של ההסכמות שניתנו על ידי החברה לא תהיה עוד רלוונטית.

כך הונחה לפניי בקשת רשות הערעור, וכך התגובות לה. אלא שהתפתחויות מאוחרות להחלטת העיכוב הביאו לכך שהבקשה התייתרה ולכן דינה להימחק. אבאר.

6.

ביום 7.4.2021 דחה בית משפט של חדלות פירעון (השופטת ח' פלינר ) את בקשת המשך הניהול ככל שהיא נוגעת לחברה, וקבע שלנוכח נסיבות ההליך אין מקום להמשיך ולברר את בקשות האישור נגד החברה. בתוך כך הוטעם שעם מתן הצו לפתיחת הליכים נגד החברה, הוקפא כל הליך משפטי המתנהל כנגדה – ובכלל זה גם בקשות האישור, ולא ניתן להמשיך ולנהלן בלא היתר מאת בית משפט של חדלות פירעון. עוד הודגש בעניין זה, שעם מתן צו פתיחת ההליכים, סמכויות ניהול החברה הועברו לידי הנאמנים ובהתאם לכך הם הגורם שאמון על בחינת הסדר הפשרה, ולהם שיקול הדעת אם לאמצו; וזאת גם אם ניתנה לכאורה הסכמה קודמת של החברה למתווה שהוצע. עוד נקבע שהמניע מאחורי בקשת המשך הניהול הוא לא רצונם של המשיבים בבירור בקשות האישור, אלא שהם חפצים ליהנות מתגמולי פוליסת הביטוח הרשומה על שם החברה – וזאת לפני שגורם אחר ינצלם. בהמשך לכך, בית המשפט של חדלות פירעון דחה את טענת המשיבים שלפיה המשך ניהול בקשות האישור לא יפגע בחברה, תוך שציין כי אם המשיבים ישיגו את מבוקשם וייפרעו מפוליסת הביטוח שברשות החברה, הדבר ימנע מגורמים אחרים להיפרע ממנה.

7.

לענייננו – עם דחייתה של בקשת המשך הניהול, נסתם למעשה הגולל על הדיון בבקשות האישור ככל שהוא נוגע לחברה ולא ניתן עוד לקדמו – לא בדרך של אישור הסדר פשרה, ולא בכלל. בנסיבות אלה, נפקותו החוזית של מתווה הפשרה שהושג קודם לפתיחת הליך חדלות הפירעון הפכה לעניין תיאורטי גרידא; וככזה אין עוד מקום להכריע בו. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אעיר שתי הערות בנדון – ראשית , אישורו של בית המשפט הוא הגורם שמעניק תוקף מחייב להסדר פשרה במסגרת הליך ייצוגי, וכאשר עסקינן בשלב דיוני שבו טרם אושר הסדר הפשרה, ההסדר נעדר תוקף מחייב כלפי הצדדים, ובוודאי שאין לו נפקות כלפי חברי הקבוצה המיוצגת (רע"א 2296/19 Tecumseh Products Company נ' זילברברג , פסקה 21 (18.8.2021)). שנית , בנסיבות ההליך הנדון ולנוכח המשמעות מרחיקת הלכת של התקשרות בהסדר פשרה בהליך ייצוגי, אין זה מובן מאליו לכבול את הנאמנים להסכמות שהושגו על ידי החברה קודם לפתיחתו של הליך חדלות הפירעון, זאת במיוחד כאשר הסכמות אלה לא הבשילו בסופו של יום להגשת בקשה לאישור הסדר פשרה כנדרש בסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. ואולם שאלה זו כאמור הפכה לעניין תיאורטי לנוכח החלטתו של בית המשפט לחדלות פירעון שלפיה כל מתווה פשרה עתידי בבקשות האישור יובא לבחינת הנאמנים, ולהם מוקנה שיקול דעת אם לאמצו.

8.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נמחקת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.