פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4890/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
חאלד אבו אלהווא
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית ירושלים
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.5.08 בת"א
147/04 שניתנה על-ידי כב' השופט ע' גרשון
בשם המבקש:
עו"ד ד"ר ע'
מנסור
החלטה
1.
המבקש נפגע לטענתו באופן קשה ביותר בתאונה, בגינה הגיש תביעת נזיקין נגד המשיבים (ת"א 147/04 (מחוזי – חיפה)). בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון ) קבע בהחלטתו בדיון קדם משפט שהתקיים בתאריך 14.11.07 כי המבקש יגיש את תצהיריו בתוך 75 ימים (הווה אומר – עד תאריך 28.1.08), וכי המשיבים יגישו את תצהיריהם 75 יום לאחר מכן. דיון הוכחות נקבע לתאריך 30.6.08.
בסעיף 2(ה) להחלטה נקבע כך:
"לא הגיש בעל דין תצהיר של עד כאמור בהחלטה זו, לא יורשה להביא את העד לעדות אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשתו של בעל דין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".
המבקש הגיש את תצהירי העדות הראשית של העדים מטעמו (שמספרם המדויק וזהותם לא הובהרו בבקשת רשות הערעור) רק בתאריך 30.1.08.
2.
בתאריך 1.4.08 הגיש המבקש "בקשה להזמנת עדים" לדיון ההוכחות הקרוב, ובו נזכרו 14 עדים. בקשה זו נדחתה בתאריך 10.4.08, בנימוק לפיו "הואיל והבקשה אינה עונה על האמור בסעיף 2(ה) להחלטתי מיום 14.11.07". המבקש, שלא קיבל לדבריו עותק מן ההחלטה, שב והגיש את בקשתו להזמנת עדים. בית המשפט קבע, בתאריך 15.5.08, כי ניתנה כבר החלטה הדוחה את הבקשה, ולפיכך נדחית אף הבקשה הנוספת. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
המבקש מלין על כך שמחמת איחור בן יומיים, שאת הטעמים לו מציין המבקש בבקשת רשות הערעור, עלול להישלל יומו בבית המשפט. החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד אינה עולה, לשיטת המבקש, בקנה אחד עם גישתו של בית משפט זה לפיה "הפרוצידורה אינה מיטת סדום" וכי "היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה , פ"ד כ(3) 479, 483 (1966)).
4.
דין הבקשה – כפי שהוגשה – להידחות.
מעיון בבקשה ובהחלטה עליה מתבקש הערעור, לא ניתן כלל לקבוע בוודאות שהבסיס לסירובו של בית המשפט המחוזי להזמנת העדים, הוא דווקא האיחור בן היומיים בהגשת התצהירים, ולא טעם אחר כלשהו. לא ברור גם די הצורך האם אמנם כל 14 העדים שצוינו ברשימה היו אמנם כאלה אשר היה צורך בהגשת תצהיר מטעמם כתנאי לזימונם לבית המשפט. לפיכך יש קושי לקבוע שהנמקתו של בית המשפט המחוזי הנכבד היא דווקא כפי השערותיו של המבקש, ובהתאם יש קושי לעת הזו בהעברת ההחלטה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט שלערעור רק על סמך השערותיו של המבקש.
אולם אף אם נניח – כעולה מבקשת רשות הערעור עצמה – כי הבסיס להחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד להימנע מזימון העדים כולם היה האיחור בהגשת התצהירים, הרי שהפיתרון למצוקתו של המבקש איננו בהגשת בקשת רשות ערעור, כפי שעשה. לאור האמור בסעיף 2(ה) להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 14.11.07, שצוטטה לעיל, הרי שבית המשפט אינו מחויב לאפשר את העדתם של העדים כל עוד לא הוגשה בקשת בעל דין הנתמכת בתצהיר, לפיה תצהירי העדות הראשית לא הוגשו במועד מסיבות מוצדקות. מהחומר שלפניי עולה לכאורה כי בקשה כזו טרם הוגשה. לפיכך, ולמעלה מן הצורך אציין, כי ככל שתוגש בקשה כאמור, חזקה על בית המשפט המחוזי הנכבד שיידע לפעול בהתאם לגישה הליברלית שב פרשת ששון הנ"ל, ובפרט כאשר עסקינן בתביעת נזיקין שעניינה בתאונה שהותירה את התובע, לדבריו, משותק בידיו וברגליו.
5.
לאור כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית.
נוכח העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בסיון
התשס"ח (29.6.08).
ש ו פ ט