רע"א 4892/00 ג'י.פי.אי מתקני משחקים בלעדיים בע"מ נ. עזרא קלנר

1.המבקשת נמנעה מלדווח ומלהעביר למוציא-לפועל סכומי כסף ומשכורות ששילמה ליעקב פיינברג (להלן: החייב), ואשר עליהם הטיל המשיב עיקול בידי צד שלישי לפי סעיף 45 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן: החוק). זאת, במסגרת הליכי הוצאה-לפועל שנקט המשיב כנגד החייב בגין חוב פסוק בסך העולה על ארבעה מליון ש"ח.

2.המשיב הגיש איפוא לראש ההוצאה-לפועל בקשה לפי סעיף 48 לחוק, ובגידרה ביקש לחייב את המבקשת לשאת כלפיו בתשלום החוב הפסוק עד לגובה הסכומים שהעבירה שלא כדין לחייב.

ראש ההוצאה-לפועל קבעה, כי הימנעותה של המבקשת מלהעביר סכומי כסף שעליהם חל צו העיקול שנמסר לידיה נעשתה בלא צידוק סביר. בהסכמת הצדדים מינתה ראש ההוצאה-לפועל רואה-חשבון לצורך עריכת חישוב הסכום שהועבר שלא כדין לחייב.

3.ברם, משנמסרו הנתונים לרואה-החשבון, הוברר כי הצדדים חלוקים בשאלה, האם ניתן לחייב את המבקשת בסכומים שהעבירה לחייב במשך שלושה חודשים בלבד מיום שנמסר לידיה צו העיקול - כפי שטענה המבקשת - או שמא יש לחייבה לשלם למשיב את כל הסכומים שהעבירה לידי החייב מיום מסירת צו העיקול, במשך למעלה מארבע שנים, ועד ליום חיובה על-פי החלטת ראש ההוצאה-לפועל - כפי שטען המשיב.

בתגובה לבקשת הבהרה של רואה-החשבון, הורתה ראש ההוצאה-לפועל לרואה-החשבון לערוך גם חישוב הכולל את כל סכומי הכסף שהועברו על-ידי המבקשת לחייב מיום מסירת צו העיקול ועד ליום עריכת החישוב. על-פי מסמכים שהעבירו אליו הצדדים קבע רואה-החשבון, כי המבקשת העבירה לחייב סך כולל של 336,971 ש"ח.

בעקבות בקשת המשיב, ומבלי שנשמעה המבקשת, הורתה ראש ההוצאה-לפועל לחייב את המבקשת לשלם סכום זה למשיב.

4.המבקשת ערערה על חיובה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וחזרה על טענתה שלפיה יש לחייבה אך בגין סכומים שהעבירה לחייב במהלך שלושת החודשים שלאחר שנמסר לידיה צו העיקול. המבקשת טענה עוד, כי לא ניתנה לה ההזדמנות לטעון בעניין זה, וכן להגיב לחישוביו של רואה-החשבון ולהוכיח כי יש לנכות מהסכום שבו תחויב, ראשית , תשלומים שהחייב שילם מכיסו עבור המבקשת; ו שנית , סכומי כסף שהועברו לחייב אך הם פטורים מעיקול.

מנגד טען המשיב, כי העיקול בידי הצד השלישי הוטל מכוח הוראת סעיף 45 לחוק - המתייחסת לעיקול שאינו מוגבל בזמן המוטל על נכס מסוים שבידי הצד השלישי - להבדילה מהוראת סעיף 44 לחוק, המאפשרת להטיל עיקול המוגבל לתקופה של שלושה חודשים בלבד על כלל נכסי החייב שיגיעו לידי הצד השלישי במהלך תקופה זו. המשיב הוסיף, כי בצו העיקול שנמסר לידי המבקשת אף הודע לה כי היא נדרשת להעביר כספים ומשכורות "מיום שחל תשלומם לחייב עד לכיסוי החוב". לעניין חוות-דעתו של רואה-החשבון הוסיף המשיב, כי ממילא זו בוססה בעיקרה על נתונים שהציגה המבקשת, ועל-כן המבקשת אינה יכולה לטעון כנגדה.

5.בית-המשפט המחוזי (השופטת הניה שטיין) דחה את הערעור, לאחר שקבע כי יש לחייב את המבקשת לשאת בתשלום כל סכום שהעבירה לחייב מיום שנמסר לידיה צו העיקול ואילך, כעולה אף מנוסח צו העיקול. עוד נקבע, כי זכותה של המבקשת לטעון התמצתה באפשרות שניתנה לה להגיש לרואה-החשבון כל מסמך ואף לטעון בפניו.

6.מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרו הצדדים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי.

7.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שנתקבלה.

דין הערעור להתקבל.

ראש ההוצאה-לפועל קבעה כי המבקשת העבירה לחייב נכס מסוים - כספים ומשכורות - וזאת בניגוד לצו עיקול שהוצא על-פי סעיף 45 לחוק ונמסר לידיה, והגם שידעה כי על הכספים שהיא מעבירה הוטל עיקול. עם זאת, בפני ראש ההוצאה-לפועל לא נערך דיון, וממילא לא נשמעו טענות המבקשת, באשר לאורך התקופה שלגביה יש לחייב את המבקשת בתשלום כספים שהעבירה שלא כדין לחייב.

אף היעזרותה של ראש ההוצאה-לפועל ברואה-חשבון לצורך חישוב הסכומים שהעבירה המבקשת לחייב לא נועדה להחליף את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו של רואה-החשבון. ובגדר הפעלת שיקול-דעתה, הייתה מוטלת על ראש ההוצאה-לפועל החובה לשמוע את טיעוני המבקשת כנגד קביעותיו של רואה-החשבון.

8.הערעור מתקבל, איפוא, במובן זה שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מתבטל, וכן מתבטלת החלטת ראש ההוצאה-לפועל מתאריך 12.10.99 בתיק מספר 01-40258-95-2, ככל שהיא מטילה על המבקשת חיוב כספי. התיק מוחזר בזאת אל ראש ההוצאה-לפועל על-מנת שיישמעו טענות המבקשת כאמור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.