פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4895/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשים:
1. עוזי בן צבי
2. רמה בן צבי
נ ג ד
המשיבים:
1. רשות מקרקעי ישראל
2. מועצת מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 23.06.2015 בת.א 46736-02-15 שניתנה על ידי כבוד השופט
כרמי מוסק
בשם המבקשים:
עו"ד גלעד ברנע
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) מיום 24.6.2015 בה נדחתה בקשת המבקשים "להשעיית מנין הימים לביצוע פסק דין" שניתן נגדם בהליך בבית-משפט השלום בירושלים.
1.
בחודש אוקטובר 2010 הגישה המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) תביעה לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין בבעלותה במושב נטף (להלן: המקרקעין ) וכן להריסת כל הבנוי עליהם (ת.א. (שלום ירושלים) 48041-10-10). לטענת הרשות, בשנת 1988 נחתם בין הצדדים חוזה הרשאה מתחדש מדי שלוש שנים להקמת משתלה במקרקעין. חוזה ההרשאה הוארך בפעם האחרונה עד ליום 26.9.2005 ומשלב זה, כך נטען, מחזיקים המבקשים במקרקעין שלא כדין ואף מפעילים במקום מסעדה הבנויה בחלק מהמקרקעין (ובחלקה האחר על שטח בבעלות פרטית) ללא הסכמת הרשות. בפסק דינו מיום 14.11.2013 קיבל בית משפט השלום (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ) את התביעה והורה למבקשים לפנות את המקרקעין בתוך עשרה חודשים מיום מתן פסק הדין, וזאת נוכח תקופת השימוש הארוכה של המבקשים במקרקעין ועל מנת לאפשר להם למצוא מקום חלופי להקמת המשתלה. עוד הורה בית המשפט כי המבקשים ישיבו את מצב המקרקעין לקדמותו, ויהרסו את המחוברים אל המקרקעין בתוך 14 חודשים ממועד מתן פסק הדין. בית המשפט הוסיף והעיר כי "טוב יעשה התובע [הרשות] אם יבחן במהלך אותו פרק זמן אפשרות למציאת מיתווה בהתאם להוראות הדין במסגרתו יהיה בידי הנתבעים [המבקשים] להתמודד על קבלת זכות שימוש במקרקעין" וקבע כי
ככל שיפורסם מכרז בנוגע למקרקעין או שהם ישווקו במועד מוקדם מהמועד שקבע להריסת המחוברים לצד שלישי, יהיה על המבקשים להרוס את המחוברים תוך 30 ימים מיום זכייתו של הצד השלישי במכרז, אלא אם הם יוכרזו כזוכים במכרז (להלן: פסק הדין ).
2.
ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה ביום 1.10.2014 (ע"א 5681-01-14, הנשיא ד' חשין והשופטים מ' דרורי
ו- ע' שחם ), אך בית המשפט המחוזי האריך את מועד הפינוי של המקרקעין עד ליום 13.9.2015 ואת מועד הריסת המחוברים עד ליום א' באדר התשע"ו (10.2.2016) (להלן: פסק הדין בערעור ). לאחר שניתן פסק הדין בערעור הוסיפו המבקשים והגישו עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ועתרו לחייב את הרשות להקצות להם מקרקעין ולחלופין לחייבה לפרסם מכרז לשימוש במקרקעין בתוך שלושה חודשים (עת"מ 55079-03-14). בדיון שנערך ביום 28.4.2014 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין, ולפיה ימחקו המבקשים את העתירה ואילו המשיבה הבהירה מצידה כי הסמכות העניינית להושטת הסעד של הקצאת המקרקעין נתונה לבית המשפט האזרחי, וכן כי בכוונתה לפרסם מכרז לשיווק המקרקעין בכפוף לדין (להלן: העתירה המנהלית ).
3.
כעשרה חודשים לאחר מכן, בחודש פברואר 2015, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבות - הרשות ומועצת מקרקעי ישראל - בה עתרו, בין היתר, לחייב את המשיבות להחכיר להם את המקרקעין ולחלופין להורות להן לפרסם מכרז להחכרת המקרקעין בתוך שלושה חודשים ולהימנע מפינוי המבקשים מהמקרקעין עד למועד שיהא 3 חודשים לאחר השלמת הליכי המכרז. עוד עתרו המבקשים לחייב את המשיבות להיענות להצעתם לחילופי מקרקעין על מנת להסדיר את הפעלת המסעדה ולחלופין לחייבן לפעול בדרך אחרת על מנת להסדיר את המשך הפעלתה של המסעדה. המשיבות לא הגישו כתב הגנה במועד, וחלף זאת הגישו ביום 24.3.2015 הודעה בה נמסר כי נוכח עיצומי הפרקליטים לא יוגש כתב ההגנה במועד. נוכח הודעת הפרקליטות, ביום 12.5.2015 הגישו המבקשים לבית המשפט " בקשה לקביעת מועד לקדם משפט ולהשעיית מנין הימים לעניין ביצוע פסק הדין בת.א. (שלום ירושלים) 48041-10-10 " בה ביקשו כי פרק הזמן ממועד הגשת התביעה ועד להכרעה בה, לא יבוא במניין הימים שנקבע לביצוע פסק הדין (13.9.2015). המשיבות התנגדו לבקשה ובתגובתם להתנגדות המשיבות מיום 21.6.2015 ציינו המבקשים את הדברים הבאים, שנוכח חשיבותם להמשך הדיון נביאם כלשונם:
תגובת התובע לתגובת הנתבעות בבקשה לקביעת מועד לקדם משפט ולהשעיית מניין הימים לעניין ביצוע פסק הדין בת.א. (שלום ירושלים) 48041-10-10
[...]
נוכח העובדה שהנתבעות [המשיבות] הגישו בין לבין את כתב הגנתן (כמו גם תביעה שכנגד) (גם אם ללא נטילת רשות מבית המשפט להגשתן ולאחר המועד שנקבע בדין) – נראה כי לעת הזו, ומבלי לגרוע מכל טענה השמורה לתובעים, יהא נכון יותר כי יושלם הליך הגשת כתבי הטענות לתיק – קרי, הגשת כתב הגנה לתביעה שכנגד והגשת כתב תשוב לכתב ההגנה (ככל שנדרש) וכן כי יקבע קדם משפט בהקדם.
יובהר כי התובעים עומדים על כל טענותיהם שבבקשה ודוחים את טענות הנתבעות בתשובתן ואין לפרש עמדתם האמורה של התובעים כוויתור (או גריעה) על כל טענה מטענותיהם, בהקשר האמור. טענות השמורות להם.
[...]
4.
בהחלטתו מיום 23.6.2015 דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי פסק הדין ופסק הדין בערעור הפכו סופיים. כן קבע בית המשפט, כי מעיון בתביעה עולה כי הסעד המעשי הנטען הוא הקצאת מקרקעין חלופיים שכן אין למבקשים סיכוי ממשי לזכות בתביעתם "ביחס למקרקעין הנוכחיים בהם הם מחזיקים לאור פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי". משכך, הוסיף וקבע בית המשפט כי "אין הצדקה כלשהי לעיכוב ביצוע פסק הדין" ודחה את הבקשה.
5.
מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי הכריע בבקשתם, למרות שבהודעתם מיום 21.6.2015 ויתרו על הבקשה. המבקשים פורסים את טענותיהם בנוגע לנחיצות הסעד המבוקש, אך מדגישים כי הם "אינם מבקשים לעת הזו" שבית משפט זה יכריע בשאלת עיכוב הביצוע של פסק הדין, שכן לשיטתם יש מקום שעניין זה יבורר בהמשך ההליך על בסיס תשתית מלאה ורחבה יותר (פסקה 21 לבקשה). לגישת המבקשים יש לבטל את ההחלטה שניתנה שלא לצורך ולאחר שביקשו שלא להכריע בה אך בית המשפט המחוזי התעלם מבקשתם והכריע בה בכל זאת.
6.
דין הבקשה להידחות.
עיון בהודעת המבקשים מיום 21.6.2015 מלמד כי אין בה ויתור מפורש וברור על בקשתם ל"השעיית מניין הימים" לביצוע פסק הדין ומשכך, אין מקום להתערב בהחלטה שראה בית המשפט ליתן בהקשר זה או לבטלה.
בשולי הדברים יוער, מבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים, כי מדובר בהחלטת ביניים וכי בית המשפט רשאי לשנות ממנה במסגרת פסק-הדין אם יראה טעם ראוי לכך לאחר שמיעת ההליך כולו (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4)505, 508 (2002)). 98
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד באב התשע"ה (9.8.2015).
ש ו פ ט ת