רע"א 4898/13 פלוני נ. לשכת הרווחה ערד

1.

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, (כב' השופט א' ואגו ), בענ"א 59016-01-13 במסגרתו דחה את ערעורם של המבקשים על שורת החלטות של בית משפט השלום לנוער בבאר שבע, בתנ"ז 35480-02-12, אשר העיקרית שבהן קובעת את דרכי הטיפול בקטינים לאחר שהוכרזו כנזקקים בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"כ-1960 [להלן: חוק הנוער ], והוצאו ממשמורת הוריהם.

2.

הרקע העובדתי והשתלשלות הדיונית הינם כדלקמן: מבקשים 1 ו- 2 (להלן:

ההורים ), הינם בני זוג עולים מברית המועצות, בשנות ה-30 לחייהם, והורים לשני ילדים קטינים, האחד יליד שנת 2006 והשני יליד 2011 (מבקשים 3 ו-4 להלן: הקטינים ). לבני הזוג היה ילד נוסף (יליד 2009) אשר נפטר בביתו בהיותו בן שנה וחודשיים ככל הנראה כתוצאה מהתקף אפילפטי. תקופה קצרה לאחר מותו של הבן, התעורר חשד בקרב עובדי שירות הרווחה כי האימא סובלת מתסמונת "מינכהאוזן באמצעות שליח", אשר מתבטאת בהתנהגות של עיסוק קיצוני ואובססיבי בטיפול בבעיות רפואיות ממשיות או מדומיינות, ביקורים תכופים אצל רופאים, מתן תרופות שלא לצורך וביצוע בדיקות מעל ומעבר לסביר. נראה כי פטירת הבן החמירה את מצבה. נטען כי האמא מסרה מידע מוטעה למטפלים בקטינים, כאשר עיקר ההתמקדות הייתה בבן הבכור, והחשש היה שמא טיפול יתר שניתן לו על ידי האם יזיק לו. אמנם, הבן הבכור סבל במידה מסוימת מאפילפסיה. אולם, על פי הנטען, תגובותיה של האימא למצב רפואי זה, יחד עם מצבה הרפואי, אישיותה ומצבה הנפשי "הגדישו את הסאה" וגרמו לה להגיע למצבים המהווים התעללות ומסכנים את חיי הקטינים, אף אם הדבר נעשה מכוונה טובה.

תחילה, ניסיונותיהם של גורמי הרווחה התמקדו בטיפול במשפחה מבלי להרחיק את הילדים מהוריהם, ונבנתה "תוכנית מוגנות" עם המשפחה אשר כללה הקמת מערך פיקוח ומעקב אחר הקטין ואופן התנהלות האימא, והשניים אף הופנו לטיפול ביחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך. גם בהמשך, שבו ועלו חשדות כי האימא בודה תסמיני תחלואה בקשר לבנה ולוקחת אותו לבדיקות רפואיות רבות שלא לצורך. זאת לנוכח סתירות בדבריה של האם באשר למצבו הרפואי של הקטין לפי אבחונים רפואיים שנעשו בעניינו. כך למשל, מסרה היא במהלך אחד הטיפולים כי מצבו של הקטין ילך ויחריף עם הזמן ויתכן שאף תיעצר פעילות ליבו. לגננת בגן הילדים סיפרה האימא כי מצבו של הקטין הולך ומחמיר ויתכן שיום הולדתו ה-5 יהא יום הולדתו האחרון. זאת בניגוד לאבחנה הרפואית בעניינו אשר העלתה כי הוא סובל מגן פרכוסי של גיל הינקות אשר חולף בשנים הראשונות לחיי הפעוט.

לאחר דיון בין מקצועי בהשתתפות גורמי רווחה ורפואה, הוגשה לבית משפט לנוער, ביום 17.11.11 בקשה למתן החלטת ביניים בעניינם של הקטינים ובמסגרתה התבקשה הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם, השמת הבן הבכור במרכז חירום ילדים והותרת התינוק בבית החולים. בית משפט לנוער נענה לבקשה במלואה והעביר את הילדים למשמורת רשות הסעד. נקבע כי קיים חשש כבד כי הקטינים הינם קטינים בסיכון כל עוד הם בקרבת האימא. האבא משתף איתה פעולה ולכן גם הוא נמצא במעגל הסיכון כלפי הקטינים. הוחלט כי יש הכרח להרחיקם מהאימא ולא לתת לה לפגוש בהם ללא השגחה של אדם נוסף שאינו מהמשפחה. לכן הוארכה תקופת שהותו של הבן הבכור במרכז החירום והתינוק הועבר למשפחת קלט חסויה, ונקבעו מפגשים בין ההורים לקטינים במרכז הקשר. ביני לביני, מונה מטעם בית המשפט לנוער מומחה לאבחון התעללות בילדים לצורך בדיקתם ומתן חוות דעת לגביהם אשר מצא כי קיימת סבירות גבוהה שהבן הבכור הינו קורבן לתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, ובעקבות כך קיימת סכנה ממשית להתפתחותו, בריאותו ואף לחייו. מסקנת המומחה הייתה כי הפתרון הראוי ביותר בעבור הקטינים הוא לא להיות בהשגחת הוריהם. עוד מונה מומחה לצורך בחינת מסוגלותם ההורית של המבקשים אשר מצא כי באם לא תתאפשר שהייתם של הילדים במחיצת הוריהם, העברתם למשמורת הסבים תהא הפתרון הכרוך בפגיעה מינימאלית בקטינים.

העובדת הסוציאלית לחוק הנוער הגישה לבית משפט לנוער בקשה להכריז על הקטינים כקטינים נזקקים. במהלך הדיון, הוצגו לבית המשפט עדויות שונות מהן עולה כי מיום היוולדו ביקר הבן הבכור במרפאות בממוצע כל שלושה ימים, לעיתים יום אחרי יום עשרות פעמים במצטבר. הגם שחוות דעת הרופא הייתה שמצבו הבריאותי טוב, טענה האימא כי הוא סובל מפרכוסים ותחלואים שונים. כך לדוגמא, אירוע שהתרחש שבועות ספורים לאחר מותו של הבן האמצעי, הביא לאשפוזו של הבן הבכור לתקופה ממושכת וביצוע בדיקות מקיפות שלא לצורך. באותו מקרה, הגננת של הבן הבכור התקשרה לאימא ומסרה לה כי הוא אינו חש בטוב וביקשה ממנה להגיע לקחת אותו מהגן. האימא הבהילה את הילד לבית החולים ושם מסרה לצוות המטפל כי הוא סבל בגן מפרכוסים חמורים ואיבד את הכרתו. זאת לאחר שקודם לכן כשביקרה איתו במרפאת קופת החולים, לא מסרה דבר לרופאה שבדקה אותו בדבר הפסקת נשימה או איבוד הכרה, והרופאה אף התרשמה שמצבו יציב. עוד עלה כי, במהלך האשפוז מסרה האימא מידע מוטעה בדבר ההיסטוריה הרפואית של המשפחה בכללותה. מסקנתם של שורת המומחים שהעידו בפני בית המשפט לנוער, וביניהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, וגורמים שונים המלווים את ההורים והקטינים, הייתה שההגזמה בטיפול הרפואי הנצרך על ידי הקטינים לא רק שמיותרת אלא גם עלולה להזיק לבריאות. עוד התרשם בית המשפט כי האימא מסרבת להפנים שקיימת בעיתיות בהתנהלותה וכי אינה מספקת תשובות כנות, גם ביחס לנתונים עובדתיים שקל להוכיחם. יצוין כי נמצא שהאבא אינו מאזן את התנהגותה המוקצנת של האימא אלא תומך בה וסבור כי התנהגותה נורמטיבית וסבירה לכל דבר, לכן לא התאפשרה הותרת הילדים בבית תחת פיקוחו. בסופו של יום לא נמצא כי האימא סובלת חד משמעית מתסמונת מינכהאוזן, אולם בשל מצבה, הבעיות מהם היא סובלת וחוסר יכולתו של האבא להוות גורם מאזן, הגיע בית משפט לנוער למסקנה בהחלטתו מתאריך 10.12.12 כי אכן מדובר בקטינים נזקקים. נבנתה תוכנית הדרגתית במסגרתה הוחלט כי בשלב הראשון שני הקטינים יוצאו ממשמורת הוריהם ויועברו למשמורת רשות הסעד כאשר מקום החסות הוא בית הסבים (הוריו של האבא, בני זוג בתחילת שנות החמישים לחייהם) כאשר מפגשים בין הקטינים להוריהם יתאפשרו בתאום מראש עם העובדת הסוציאלית ויערכו במרכז הקשר בעיר מגוריהם. כן נקבע כי תוגש תוכנית לפיה יוכלו בהדרגה ההורים לגור יחד עם הקטינים ויחד עם הסבים.

ערעורם של ההורים על החלטה זו ועל שורת החלטות ביניים נוספות לבית המשפט המחוזי נדחה. אושרה קביעת בית המשפט לנוער לפיה מדובר בהורים העלולים לסכן את בריאות ילדיהם מתוך דאגת יתר, דבר הגובל בהתעללות בהם. לכן סבר בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להותיר את הקטינים בחזקת הוריהם. עוד נקבע כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לנוער אשר ביצע מלאכתו נאמנה והסיק מסקנות המבוססות היטב על אותה תשתית עובדתית מוצקה ואיתנה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפני.

בטרם אציג את נימוקי הצדדים ואכריע בהם, אציין כי נכון להיום, חלה התקדמות בתוכנית הטיפולית, ההורים עברו להתגורר עם הסבים והילדים והוסר הפיקוח על האימא כשהיא נמצאת בפעילות שגרתית יומיומית עם הילדים כגון הבאתם והחזרתם למסגרות חינוך, חוגים, ימי הולדת וכדומה. צו ההוצאה ממשמורת בתוקף עד ליום 09.12.13 ונקבע כי לקראת פקיעתו תתקיים פגישה בין הצדדים ותיערך הערכת מצב בקשר לקטינים.

3.

המבקשים מעלים שלל טענות המתייחסות באופן פרטני למסמכים רבים שהוגשו לבית המשפט לנוער ולעדותם של המומחים השונים בפניו. טענותיהם מתמקדות בטעויות של בית המשפט לנוער בהסקת מסקנות בדבר מצבם הנפשי והתפקודי של ההורים והערכת מהימנותם, טעויות בהסקת מסקנות בדבר צורכיהם של הקטינים, שגיאות הנוגעות לסיווג גורמים שונים כמומחים וקבילות חוות דעתם, ושלל טענות נוספות. עוד טוענים המבקשים להפרת זכויות יסוד של הילדים והוריהם בכל הנוגע לניהולו התקין של המשפט בכלל, ובהליך הנזקקות של הילדים בפני בית המשפט לנוער בפרט. על פי הנטען הפגמים הדיוניים במינוי מומחה מטעם בית המשפט, הימנעות מחקירת המומחה על ידי המבקשים והימנעות משלב הסיכומים שללו מהם את האפשרות להפנות את תשומת לב בית המשפט לפרטים רלוונטיים ולהתמודד עם חומר הראיות. אשר למסוגלותם ההורית, סבורים המבקשים כי שגו שתי ערכאות קמא במסקנותיהן, ללא בירור יסודי של העובדות הנוגעות לעניינם. לדידם היה על בתי משפט קמא לתת משקל גם למשך הזמן בו מורחקים הקטינים מהוריהם, במקרה זה 18 חודשים שלא לצורך. ברי לדידם כי היה על משך הזמן להטות את הכף לכיוון קבלת בקשתם והחזרת הילדים למשמורתם.

המשיבה סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. זאת משום שהבקשה הוגשה בשלב בו היה ידוע למבקשים ולבאי כוחם כי הם נמצאים בעיצומה של תוכנית טיפולית הדרגתית לקראת חזרה למגורים משותפים של ההורים עם הקטינים כאשר השאיפה היא בסופו של יום להשיבם למשמורת הוריהם. המשיבה סבורה כי בשלב זה של ההליך בו עברו ההורים להתגורר עם הקטינים והסבים באותו בית הפכה בקשת רשות הערעור לתיאורטית ומיותרת. גם לגופו של עניין סבורה המשיבה כי מרבית הנימוקים שבבקשת רשות הערעור מבקשים להשיג על הקביעות העובדתיות של בית המשפט לנוער שאושרו בבית המשפט המחוזי ונתמכו בחוות דעת מנומקות ומפורטות מגורמים שונים. כמו כן, חוות הדעת שעומדות בבסיס החלטת בית המשפט לנוער הן של מומחים מטעם בית המשפט אשר התווספו לדו"חות של גורמי טיפול שטיפלו במשפחה ומסמכים רפואיים רבים שנאספו מהמוסדות בהם היו מטופלים הקטינים, כאשר שני בתי חולים הצביעו על החשדות בדבר אופן התנהלות המבקשת עם הקטינים.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שהובא בפני וקראתי בעיון את פסקי דינם של ערכאות קמא, נחה דעתי כי בית המשפט לנוער שקל בכובד ראש את מכלול הטיעונים והנימוקים, ושם לנגד עיניו את טובתם של הילדים, בריאותם ושלמות גופם, קיבל את ההחלטה המושכלת עבור הילדים, תוך רצון להתחשב גם בזכויות ההורים. עיקר טענותיהם של ההורים מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא והמסקנות שהסיק בהתבסס על אותן הקביעות. כלל ידוע ושגור הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית למעט במקרים חריגים שאינם רלוונטיים לענייננו. קל וחומר כי הוא המצב בהליך בגלגול שלישי. המסקנה בדבר נזקקותם של הקטינים, שכאמור אושרה בבית המשפט המחוזי, מבוססת על קרקע איתנה ומוצקה. כמה וכמה גורמים מטפלים חשדו כי האימא בודה תסמינים ותחלואים שונים אשר הקטינים לא סבלו מהם. אין המדובר בחוות דעת אחת ויחידה עליה נשענו בתי המשפט בהחלטותיהם כי אם במספר חוות דעת שנערכו על ידי גורמים שונים בתחומי התמחות מגוונים. ניכר מאמץ לטפל הדרגתית במשפחה תחילה מבלי להוציא את הקטינים ממשמורת הוריהם. משהגיע הצוות המטפל למסקנה שאין מנוס מכך, נוכח הסכנה הנשקפת לבריאותם של הקטינים, הועברו אלה למסגרות חלופיות תחת משמורתה של רשות הסעד בהוראת בית המשפט. אמנם עולה כי דאגת היתר של ההורים לילדיהם נבעה ממניעים טובים של רצון לשמור על בריאותם ולהשגיח כי לא יאונה להם כל רע, אולם לעיתים כוונות לחוד ותוצאות לחוד. מצב הדברים שתואר מצביע על הגזמה בצריכת הטיפולים הרפואיים וההתייעצויות, דבר המביא לכדי התעללות בקטינים ועשוי להזיק לבריאותם. יצוין כי גם בתקופה בה שהה הבן הבכור במרכז החירום והתינוק במשפחת הקלט, התקיימו מפגשים בין ההורים לילדיהם, מפגשים שתדירותם עלתה ככל שההורים שיתפו פעולה עם התוכנית הטיפולית. מכאן שהיה זה לאורך כל הדרך גם אינטרס של השירות הסוציאלי לשמר את הקשר בין הילדים להוריהם ולקיים תהליך שבסופו ישובו הם לחזקתם.

לאחר קריאת מכלול החומר הרלוונטי נחה דעתי כי המבקשים קיבלו את יומם בשתי הערכאות וניתנה להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולשכנע את בית המשפט אחרת. עתה מצויים אנו בשלב מתקדם יחסית של ההליך בו שבו ההורים להתגורר יחד עם הקטינים והסבים והפיקוח על האימא הוסר כך שהיא מקיימת פעילות שגרתית עם הקטינים. צו הפיקוח עתיד להסתיים בקרוב ועם פקיעתו תתקיים הערכת מצב ויוסקו מסקנות בהתאם. מכאן שבשלב זה אין בידי להיעתר לבקשה. יוצא כי גם מבחינה מעשית מוטב לעת הזאת לאפשר להליך הטיפולי להמשיך במתכונתו הנוכחית עד להערכת המצב מחדש – הערכה שאמורה להישקל בקרוב.

5.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.