רע"א 4902/06 שאול קטן נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה), לפיה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנקטה המשיבה.

2.המבקשים הם אב ובן. המשיבה הלוותה כספים למבקש 1 במסגרת שני הסכמי הלוואה שונים. כן הלוותה המשיבה כספים לחברה שהמבקש 1 נמנה עם בעלי מניותיה. להבטחת החזר שתיים מההלוואות נרשמה משכנתה על דירת מגוריהם של המבקשים לטובתה של המשיבה. הזכויות בדירה רשומות על שם המבקש 1, וכתב ההתחייבות לרישום משכנתה נחתם על ידו. משלא נפרעו תשלומי ההלוואות פתחה המשיבה ביום 24.6.03 בהליכי מימוש המשכנתה בהוצאה לפועל. ביום 3.5.04 הגיש המבקש 1 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה במסגרתה טען טענת "פרעתי". ביום 3.11.05 הגישה המשיבה תצהיר תשובה לבקשה זו. ביום 15.3.06 נמחקה הבקשה ללא צו להוצאות, והליכי ההוצאה לפועל עוכבו למשך 35 יום על מנת שהמבקש 1 יוכל לפנות בהליך מתאים לבית המשפט המחוזי. ביום 23.4.06 הורה ראש ההוצאה לפועל על פינויים של המבקשים מדירתם. בהתאם לאמור בהחלטה נקבע מועד הפינוי ליום 13.6.06, והודעה על כך נמסרה למבקש 1 ביום 27.4.06. כחודש לאחר מכן, 35 יום לאחר שהסתיים עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתה עתרו למתן צו מניעה האוסר על המשיבה להמשיך בהליכים אלו. במסגרת המרצת הפתיחה טענו המבקשים, בין היתר, כי המשיבה היא זו שאחראית לאי פירעון תשלומי אחת ההלוואות שנטל המבקש 1 מן המשיבה. כן נטען כי המבקש 2 הינו הבעלים של חלק מהדירה עליה רשומה המשכנתה, וכי הינו דייר מוגן בחלקו של המבקש 1 בדירה זו. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

3.ביום 24.5.06 החליט בית המשפט המחוזי כי המשיבה תשיב על בקשת המבקשים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, וכי המבקשים יגיבו לתשובה זו, הכל על פי המועדים הקבועים בתקנות. ביום 7.6.06 הגישו המבקשים בקשה חוזרת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, במסגרתה טענו כי המועד להגשת תשובת המשיבה על פי התקנות הינו מאוחר למועד שנקבע לפינויים מהדירה, הוא יום 13.6.06. עקב זאת, כך נטען, הותרת ההחלטה המקורית על כנה ללא עיכוב צו הפינוי עלולה להוביל לאיונה של הבקשה. לפיכך עתרו המבקשים לביטולו של צו הפינוי, ולמצער - לעיכובו. בו ביום החליט בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלה על המשיבה להגיש תשובתה עד ליום 11.6.06. ביום 11.6.06 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה. באותו יום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וזאת מבלי שהמתין לתגובת המבקשים על תשובתה של המשיבה. מכאן הבקשה שלפניי.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל, וזאת מבלי להידרש לטענות לגופם של דברים. בית המשפט המחוזי נתן החלטתו בטרם הספיקו המבקשים להגיש תגובתם לתשובת המשיבה. בכך נשללה מהמבקשים הזכות הדיונית הנתונה להם בהתאם להוראת תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו למשל, רע"א 9154/05 סנקרי חברה להשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם)). הטענה לפיה ממילא אין בפי המבקשים טענה הראויה להישמע אינה יכולה להצדיק את קיפוח זכותם הדיונית. אכן, בנסיבות העניין לא היה מקום להמתנה בת 14 יום מצדם של המבקשים בין קבלת החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.5.06 לבין הגשת הבקשה החוזרת על ידם. עם זאת, אין בכך כדי לשמוט את הזכות הדיונית המוקנית למבקשים בדין להגיב על תשובתה של המשיבה. המועד אותו קצב בית המשפט המחוזי להגשת תשובתה של המשיבה היה סמוך למועד פינויים של המבקשים מן הדירה. אף על פי כן, אלמלא נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו ביום בו הוגשה תשובת המשיבה, יכלו המבקשים להגיש את תגובתם לתשובה לפני מועד הפינוי (ראו רע"א 4816/06 ד"ר סמי ירון נ' שאול ויסמברג (טרם פורסם)). לפיכך אין לקבל את טענת המשיבה, כאילו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.6.06 ממילא לא הותיר בית המשפט המחוזי זמן מספיק למבקשים להגיב על תשובתה לבקשה. משלא ניתנה למבקשים הזדמנות להגיב על תשובת המשיבה, אין מנוס מהשבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת לאפשר להם לממש זכותם זו.

5.הערעור מתקבל כאמור לעיל. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.