רע"א 4902/13 עזבון המנוח סאבא ג'אד חאג' ואח' נ. סמיר דאוד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן ) בת"א 13572-06-13 מיום 10.6.2013 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי משכון בתיק הוצאה לפועל.

עיקרי העובדות

1.

לטובת המבקשים נרשמה ביום 9.5.2004 הערת אזהרה בעקבות הסכם מתנה על מקרקעין הידועים כחלקה 47 בגוש 12211. אולם, עוד בעת שנעשתה עסקת המתנה, הייתה רשומה משכנתא לטובת המשיבה 5, חברת חן מרגליות השקעות וסחר בע"מ (להלן: חן מרגליות ). בעת שנרשמה הערת אזהרה לזכות המבקשים, היתה רשומה המשכנתא לטובת "חן מרגליות". המבקשים ביקשו להביא לסילוק החוב שהובטח במשכנתא ועל כן ניהלו משא ומתן עם חן מרגליות, עד לכריתת הסכם ביניהם, ביום 19.1.2005, ובו נקבע כי המבקשים ישלמו סכום כולל של 640,000 ₪ ובתמורה לכך תבוטל המשכנתא. המבקשים החלו בביצוע התשלום ושילמו סכום של 233,340 ₪. בהמשך הפסיקו המבקשים את התשלום וזאת לאור כניסתו של המשיב 1 לתמונה, והוא מימן את יתרת החוב כלפי חן מרגליות. המבקשים סבורים כי מששולמו לחן מרגליות כל התשלומים על-פי החוזה מיום 19.1.2005, ומשום שעל-פי הסכמה אשר אליה הגיעו עם המשיב 1, הזכויות ירשמו על-שם המשיב 1 רק ביחס לתחנת הדלק שנמצאת בחלקה 78 ולא ביחס למקרקעין המצויים בחלקה 47, הרי שהיה מקום לבטל את המשכנתא. אולם, תחת זאת בוצעה פעולה של העברת המשכנתא לטובת המשיב 1 אשר נרשמה בספרי המקרקעין ביום 31.8.2006. בתחילת מרץ 2013 הגיש המשיב 1 בקשה למימוש המשכון, ועל כן פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב 1 להמשיך בהליכים למימוש המשכון אשר נרשם לזכותו.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו ציין כי המשכנתא שנרשמה לטובת המשיב 1 גוברת לכאורה על זכויות המבקשים. בית המשפט קבע בנוסף כי המבקשים הגישו את בקשתם למניעת מימוש המשכון בשיהוי ניכר. אם היו המבקשים דואגים לזכויותיהם, כי אז היה עליהם לנקוט בהליכים המתאימים בסמוך לאחר רישום המשכנתא על-שם המשיב 1. בשלב הנוכחי חלפו 8 שנים מיום רישום המשכנתא על-שם המשיב 1 ועל כן אין הצדקה להפריע להליכי המימוש בשלב זה, אשר מטרתם לאפשר לנושים לממש שעבודים באופן יעיל ומהיר. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי בקשת רשות הערעור

3 .

לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם. בהתאם להסכם מיום 10.1.2005 המשכון אשר היה רשום על חלקה 47 יבוטל עם פרעון מלא של החוב. לטענת המבקשים, ההסכם האמור מחייב את המשיב 1 משום ששילם את החוב בשם המשיב 3 כמממן, ולא כבעל זכות כלשהי במשכנתא. בנוסף, המשיב 1 התחייב לפני המבקשים שלא לפגוע בזכויות שקיבלו במסגרת הסכם המתנה. לטענתם, המשיב טען כי המשכנתא נרשמה על-שמו בטעות, וכי הוא מוכן לחתום על מסמכים לביטול המשכנתא על החלקה. המשיב 1 ידע על הסכם המתנה בטרם מימן את החוב לחברת חן מרגליות. הערת האזהרה לטובת המבקשים נרשמה כשנתיים ושלושה חודשים לפני העברת המשכנתא על-שם המשיב 1 והוא אינו יכול להתעלם מקיומה. המבקשים מציינים כי התנהלותו של המשיב 1 היא חסרת תום לב לאחר שבתחילה הודה בטעות שנוצרה ברישום המשכנתא על-שמו והיה מוכן להתפשר עם המבקשים, אולם בהמשך חזר בו מהסכמתו. המבקשים מציינים כי בית המשפט המחוזי שגה כשנמנע ממתן צו מניעה למימוש המשכון וזאת לאור עילת התביעה החזקה וקיומן של ראיות מהימנות לכאורה שלפיהן אי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. עוד שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. המשיב 1 נזכר רק בחלוף 6 שנים מיום העברת המשכון על-שמו להגיש בקשה למימוש המשכון בלשכת ההוצאה לפועל, במפתיע ובניגוד להבטחות הקודמות. מיד בהיוודע הדבר למבקשים הם הגישו את התנגדותם למימוש המשכון. לטענת המבקשים, המועד שבו התעורר הצורך במתן סעד זמני הוא המועד שבו נודע להם על הגשת בקשת מימוש המשכון. אשר על כן ביקשו כי החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל ויוענק להם סעד זמני המונע את המשך הליכי מימוש המשכון.

דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ושקילת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. הלכה היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (7.6.2011); רע"א 1301/13 קרויז נ' אמיתי (20.2.2013)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים .

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי לכאורה המשכנתא שנרשמה לזכות המשיב 1 גוברת על זכות המבקשים. משכנתא זו נרשמה עוד בשנת 2004 לטובת חברת חן מרגליות, בטרם ביקשו המבקשים לרשום הערת אזהרה לטובתם על המקרקעין. המבקשים ידעו על קיומה של המשכנתא, וזכויותיהם נרשמו בכפוף אליה. מאחר והמשכנתא קודמת בזמן, הרי שבצדק נקבע כי לכאורה היא גוברת על זכות המבקשים. סבורני כי עיקר טענותיהם של המבקשים נגד המשיב 1 הן טענות במישור החוזי ולאו דווקא במישור הקנייני. כזכור, לטובת המבקשים רשומה הערת אזהרה בלבד, אשר כפופה למשכנתא. המבקשים סבורים כי החזרת החוב לחן מרגליות לא הקנתה למשיב 1 את הזכות להעביר את המשכנתא על-שמו, וכי העברה זו מהווה הפרת ההסכם כלפיהם. משכך הם פני הדברים, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה למנוע את מימוש המשכון הוגשה בשיהוי ניכר. טענה זו היה על המבקשים להעלות עוד במועד רישום המשכנתא על שם המשיב 1, לא להמתין שנים רבות כל-כך בטרם פנו לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד זמני. על דבר העברת המשכנתא על-שם המשיב 1 ידעו המבקשים עוד בשנת 2006. כבר אז היה עליהם לטעון במישור החוזי כי ההסכם בין הצדדים הופר. משלא עשו כן, אין הם יכולים להיתלות בבקשה למתן סעד זמני בהליכי מימוש לצורך קבלת מבוקשם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.