רע"א 4903/07 קולבי גלגל ירושלים (1995) בע"מ נ. עיריית ירושלים

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' עדיאל), ובו נתקבל ערעורה של המשיבה (לאחר שניתנה הרשות לכך) על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת א' זיסקינד), להוצאת צו מניעה זמני כנגד המשיבה שיאסור עליה לפרסם מכרז חדש או להתקשר עם כל גורם אחר פרט למבקשת – בהסכם לפינוי כלי רכב החונים במקומות אסורים לחניה בירושלים.

בית המשפט המחוזי ביטל בפסק דינו את החלטת בית משפט השלום ואת צו המניעה הזמני שהוצא על ידו.

2.

עיון מפורט בהחלטות הערכאות קמא בבקשת הרשות לערער ובתגובת המשיבה, מעלה – כפי שנקבע על ידי כבוד השופט י' עדיאל – כי עניינה של בקשה זו הפך תיאורטי לחלוטין. התובענה שהגישה המבקשת – ובגידרה נתבקש הסעד הזמני – היתה לאכיפת הסכם בן חמש שנים שנערך בינה לעירית ירושלים (המשיבה).

ההסכם נערך ביום 1.3.04, לאחר שהמבקשת זכתה במכרז שפירסמה העיריה, ותקופתו היתה לחמש שנים מיום עריכתו, דהיינו עד ליום 28.2.06. ביום 27.2.05 הודיעה העיריה למבקשת על ביטול ההסכם, עקב הפרות נטענות שהפרה אותו המבקשת. ביום 2.10.05 הגישה המבקשת את התביעה לבית משפט השלום, וביום 7.2.06 הגישה את בקשתה לצו המניעה הזמני, לאמור כשלושה שבועות בטרם תום תקופת ההסכם.

החלטת בית משפט השלום (שנתבטלה כאמור בפסק הדין נשוא בקשה זו) ניתנה ב-3.10.06, דהיינו שמונה חודשים (!) לאחר תום תקופת ההסכם נשוא התובענה.

בנסיבות אלה, לא היה כמובן מקום למתן צו המניעה מלכתחילה.

3.

טענות המבקשת כי על אף זאת דין היה להותיר את צו המניעה על כנו עד לתום בירור התובענה, מנוגדות לטיבו ומהותו של סעד זמני מסוג זה שעניינו בשמירה זמנית של סטאטוס קוו האמורה למנוע סיכול עתידי של הסעד הנתבע בתובענה העיקרית. בענייננו, גם אם תתקבל בסופו של יום תביעת המבקשת, הרי משתמה תקופת ההסכם המקורית יתמקדו סעדיה בהכרח בתחום הפיצוי הכספי.

טוענת המבקשת כי תעמוד לזכותה במקרה שכזה הזכות לסעד של הארכת תקופת ההסכם – כאורך התקופה שמיום ביטולו ועד להכרעה השיפוטית.

דא עקא, טענה זו חורגת מתחומי תחולתו של צו המניעה הזמני כפי שניתן על ידי בית משפט השלום ואשר התייחס מלכתחילה לתקופת ההסכם המקורית, ולה בלבד.

על פני הדברים, ומבלי שאקבע מסמרות, חורגת הטענה לכאורה גם מתחומי והיקפי סעד האכיפה כפי שנעתר על ידי המבקשת בכתב התביעה.

סיכומם של דברים, פסק דינו של בית המשפט קמא בדין יסודו, ולא מצאתי מקום להתערב במסקנתו או בהנמקותיו.

לאור זאת, הבקשה נדחית, וכפועל יוצא נדחית גם הבקשה לסעד הזמני שהוגשה בגידרה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 12,000 ש"ח.