רע"א 4931/07 פלוני נ. משרד הרווחה

1.

בית משפט השלום לנוער בבאר שבע (כבוד השופט א' אבו פריחה) נעתר לבקשת פקידת הסעד, המשיבה, לנקיטת אמצעים זמניים בעניין ילדיהם הקטינים של בני הזוג המבקשים, וזאת בהתאם לסעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. בהתאם לכך הורה בית המשפט, כי שניים מהקטינים יוחזקו באופן זמני במרכז החירום "אעבלין" ארבעה מהם במשפחות קלט חירום וצעיר הילדים (בן 15 החודשים) יימצא בהשגחת פקידת הסעד.

בית המשפט, לאחר שבחן את תסקירי שרות הרווחה, שמע את עמדת המבקשים ובחן את מצב הקטינים, הגיע למסקנה כי "מצבם של הקטינים בהווה מסכן אותם באופן ממשי, ובעיקר את הקטינים שבשל גילם נזקקים ליציאה למסגרות חינוכיות מחוץ לבית".

המבקשים ערערו על החלטת בית המשפט לנוער בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 25.5.07 דחתה ערכאת הערעור (סגן הנשיא נ' הנדל) את הערעור, למעט עניינו של צעיר הילדים (בן 15 החודשים) שבחינת מצבו הוחזרה לבחינה נוספת של בית המשפט לנוער.

בפני בקשת רשות לערער שהגישו המבקשים נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובגדרה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער – עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיב (משרד הרווחה). כבוד השופט א' אבו פריחה פירט בהחלטתו המפורטת והמנומקת (מיום 30.4.07) את נסיבותיהם של הקטינים, מצוקתם הקונקרטית ומצב הסיכון בו הם נמצאים.

תסקיר פקידת הסעד שהונח בפניו מעלה את פרטי ונסיבות הסיכון בו נמצאים הקטינים ואת רצונה של אמם (המבקשת) כי ששה משמונת הילדים הקטינים יוצאו מהבית בשל מצב הדברים והנסיבות האמורות וחוסר יכולתה לספק להם תנאים בסיסיים להבטחת בטחונם הפיזי והבריאותי.

ערכאת הערעור שבה ובחנה הדברים לפרטיהם, ודחתה את הערעור ככל שהוא נוגע לששה מתוך שבעת הקטינים.

בבקשה זו שבפני, לרשות ערעור נוספת, מעלה בא כוח המבקשים השגות שכל כולן חזרה על טענות העובדה שהעלה בפני שתי הערכאות קמא ועל ממצאי העובדה שנקבעו על ידן ביחס לסכנה הנודעת מהמשך שהייתם של הקטינים בבית המבקשים.

טענות אלה אינן מצדיקות מתן רשות לערעור שני, שכן אין הן חורגות מד' אמותיהם של ממצאי העובדה שנבחנו ונקבעו על ידי הערכאות קמא ואין הן מעוררות שאלה משפטית או עקרונית החורגת ממתחם מצומצם זה. הלכה היא, שבנסיבות שכאלה לא תינתן רשות ערעור נוספת.

וגם זאת – החלטות בתי המשפט קמא עניינן באמצעי חירום זמני לתקופה של שלושים ימים. במהלך תקופה זו ייבחנו שרותי הרווחה את עניין המשך הטיפול והמעקב אחרי הקטינים, ובסיומה יביאו דברם ועמדתם בפני בית המשפט לנוער.

בנסיבות מצב הקטינים, כפי שנמצאו על ידי הערכאות קמא, מוצא אני כי טובת הקטינים דורשת אמצעי ביניים זה כתקופת בחינה הנדרשת לטובת והמשך המעקב והטיפול בהם, וכי דחייה נוספת עלולה להביא לפגיעה נוספת בשלום הקטינים.

3.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה, וכפועל יוצא מכך את בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בגדרה.

אין צו להוצאות.