רע"א 4932/05 עמאד מסראווה נ. קבוצת עליון בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופטת ש' דותן), בה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת ע' ברקוביץ) שלא לבטל עיקול זמני, שהוטל במסגרת תביעה כספית של המשיבה כנגד המבקשים.

2.המשיבה היא הזוכה בפסק דין שניתן ביום 18.4.02, בו נקבע כי על חברת מ.ר.ר. שירותים בע"מ (להלן: חברת

מ.ר.ר. ) לשלם סכום כסף מסוים למשיבה. משלא הצליחה המשיבה להיפרע את מלוא החוב מחברת מ.ר.ר., היא הגישה תובענה כנגד המבקשים (ועוד שלושה אחרים), בדרשה לחייבם בחובה הפסוק של חברת מ.ר.ר., הן מכוח עילת הרמת מסך, הן מכוח עילה של מרמה וקנוניה. המבקש 1 שימש כמנהלה של חברת מ.ר.ר., ועתה הוא מנהלה של המשיבה 3 ובעל מניותיה. על שם המבקשת 2 נרשמו כלי רכב שנרכשו על-ידי חברת מ.ר.ר.. המבקשת 3 היא חברה שהוקמה על-ידי המבקש 2 עם סיום פעילותה של חברת מ.ר.ר..

במסגרת התובענה, ניתן צו עיקול כנגד המבקשים, ובית משפט השלום דחה בקשה לביטולו. כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום, ועל כן פנו המבקשים בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

3.המבקשים מצטמצמים בבקשתם לטיעון אחד ויחיד, והוא כי בית המשפט אינו רשאי להרים את מסך ההתאגדות לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מבלי שהחברה עצמה נתבעת ומבלי שהיא צד להליך. חברת מ.ר.ר. לא צורפה כנתבעת בתובענה זו. על כן, לדבריהם, לא הייתה סמכות לבית משפט השלום כלל לדון בתובענה שהגישה המבקשת, וממילא יש לבטל את העיקולים שהוטלו במסגרתה.

4.עיינתי בבקשות שהגישו המבקשים לערכאות דלמטה, כמו גם בהחלטות שניתנו על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. זכרה של טענת חוסר הסמכות מן הטעם שחברת מ.ר.ר. לא צורפה כנתבעת, לא בא בבקשות בפני הערכאות דלמטה. המבקשים טענו אומנם טענות סף של חוסר סמכות, אולם מטעמים אחרים (למשל, שהליך בו מבוקשת הרמת מסך הינו בסמכות בית המשפט המחוזי). בית משפט השלום דן באופן ממצה בטענות אלה ודחה אותן. הלכה מקובלת היא מלפנינו, כי לא תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי ביחס לטענות שלא נטענו על-ידי המבקש בערכאות הקודמות, אף על פי שיכול היה לטענן ( ר"ע 225/85 חברת המזרחי לפיתוח נ' אחמד , פ"ד מ(1) 200, 208). לכאורה די היה בכך על מנת לדחות את הבקשה.

5.עם זאת, בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שהטענה המועלית היא טענה של סמכות עניינית. הלכה היא כי ערכאת הערעור מוסמכת, ואף מחויבת, להיזקק לטענת חוסר סמכות עניינית, גם אם זו לא נטענה בפני הערכאה הראשונה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, 1995) 819 (להלן: זוסמן, סדרי הדין האזרחי )).

על כן, שומה עליי לבדוק האם עולה בענייננו שאלה של סמכות, המצדיקה את קבלת הבקשה ודיון בערעור לגופו.

6.עיון בתקנות ובפסיקה מעלה כי אי צירוף בעל דין אינו הופך את הדיון בתיק לכזה שנעשה בחוסר סמכות. כאשר צירוף בעל הדין נחוץ לבירור התביעה, אולם אינו מתחייב מכוח הוראת חוק, עומדת בפני בית המשפט הברירה הקבועה ב תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:

התקנות ), בין הוראה על צירוף בעל הדין, או הכרעה בתובענה ללא צירופו, כאשר הדבר אינו פוגע בבעל הדין שלא צורף לתביעה, ולא מהווה מעשה בית-דין כלפיו. לעומת זאת, כאשר צירוף בעל הדין מחויב מכוח הוראת חוק, אזי לא עומדת בפני בית המשפט האפשרות שבתקנה 27, והוא מחויב להורות על צירוף בעל הדין. גם במקרה כזה, אם העניין התעורר לאחר שניתן פסק דין מבלי שצורף בעל הדין הנחוץ על-פי החוק, אין בכך כדי להביא לביטולו של פסק הדין, והוא יהיה תקף כלפי מי שהיה צד להליך (ראו בעניין זה: סעיף 122(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965; ע"א 526/89 עומר נ' עזבון המנוח עומר , פ"ד מה(5) 749, 753; ע"א 2447/93 מעיוף נ' אבראהים , פ"ד מח(5) 206, 210; ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס , פ"ד נו(6) 742).

7.משקבעתי כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה של סמכות, הרי שניתן לדחות את הבקשה ולו מן הטעם עליו עמדתי, שהמבקשים מעלים טענתם לראשונה בפני בית משפט זה בגלגול שלישי.

8.למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם לגופו של עניין לא קיימת חובה סטטוטורית לצרף חברה כצד לתביעה שעילתה הרמת מסך. המבקש מסתמך על סעיף 6(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שהקנה סמכות להרים את מסך ההתאגדות ל"בית משפט הדן בהליך נגד חברה". דא עקא, בינתיים שונה סעיף זה בתיקון תשס"ה (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס”ה-2005), וכיום נוסח החוק הינו כדלהלן:

"בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה..."

הנה כי כן, מבלי להיזקק לפרשנות סעיף זה בנוסחו הקודם, הרי ברור כי כיום אין דרישה סטטוטורית מהתובע בעילה של הרמת מסך לצרף את החברה כנתבעת בהליך. נוסחו החדש של סעיף 6 חל על ענייננו, מכיוון שמבחינת התחולה בזמן, מדובר על החלה אקטיבית של דבר חקיקה על הליך דיוני שהינו תלוי ועומד, ועל כן אין מדובר בתחולה למפרע ( עע"א 1613/91 ארביב נ' מ"י , פ"ד מו(2) 765, 786-788 ). בדומה, פסק בית משפט זה כי סעיף 122(ב) לחוק הירושה וחובת צירוף הנתבעים שבו חלים גם על תביעות הנוגעות לאדם שנפטר בטרם נחקק הסעיף ( ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן , פ"ד לח(2) 143, 152-153).

משהגעתי למסקנה כי צירופה של החברה בהליך זה אינו מתחייב מהחוק, הרי מדובר בסמכות בשיקול דעת בית המשפט, וודאי שאף לגופו של עניין אין מקום להתערב בשיקול דעת זה, כאשר הפעלתו לא נתבקשה מן הערכאה הדיונית.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית בלא שהתבקשה תשובה. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.