פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4939/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
יצחק בן משה
נ ג ד
המשיב:
בנק המזרחי טפחות
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט המחוזי מרכז בפש"ר
22185-03-13
בשם המבקש:
עו"ד הראל דהן
בשם המשיב:
עו"ד מרים זפט
החלטה
1.
מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 9.7.2013 (פש"ר 22185-03-13, כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ), אשר דחה את התנגדות המערער להתראת פשיטת רגל.
2.
ראשיתו של התהליך בחשבון בנק שנפתח אצל המשיב, ושהמערער היה ערב לו. בחשבון הצטברה יתרת חוב של כ-1.8 מיליון ₪, ובגינה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר נגד בעלי החשבון ונגד הערב (המערער). ביום 8.2.2011 ניתן בבית משפט השלום פסק דין כנגד המערער, המורה לו לשלם למשיב כ-560,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית. סך החוב הפסוק עומד כיום, לפי הנטען, על כ-1.37 מיליון ₪.
המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להתראת פשיטת רגל כנגד המערער, בגין החוב הפסוק הנזכר. המערער הגיש התנגדות. ביום 9.7.2013 דחה בית המשפט המחוזי את ההתנגדות. צוין כי בקשת ההתראה מבוססת על פסק דין חלוט, שניתן לפני כשנתיים והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. טענות ההתנגדות של המערער אינן ממוסמכות, ואף לא צורף תצהיר כנדרש.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהמשך הודיע המערער כי למעשה מדובר בערעור בזכות, שכן החלטת בית המשפט המחוזי היא בבחינת "צו בפשיטת רגל" לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, וככזו הערעור עליה הינו בזכות. בהתאם להודעה זו, סווג ההליך כערעור.
יחד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שבפניי. במסגרת הבקשה נטען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים. כן נטען שקביעת בית המשפט המחוזי תגרום למערער נזק בלתי הפיך, משום שההכרזה עליו כפושט רגל תביא עליו אסון כלכלי כבד ביותר. להשלמת התמונה יצוין כי המערער הגיש גם בקשה למתן סעד ארעי, עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע.
3.
כידוע, עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בהחלטה לעיכוב ביצוע יש לקחת בחשבון שני שיקולים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות.
על פני הדברים נראה כי סיכויי הערעור אינם תומכים בקבלת הבקשה. המערער טוען שפסק הדין של בית משפט השלום משנת 2011, אשר על בסיסו קיבל בית המשפט המחוזי את התראת פשיטת הרגל – בוטל על ידי בית משפט זה. ברם נראה לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, שמדובר בטענה ערעורית אשר איננה חזקה דיה לצורך קבלת עמדת המבקש במסגרת הדיונית הנוכחית: מהחומר עולה כי המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין משנת 2011, בהסתמך על החלטת בית המשפט העליון האמורה. ברם הבקשה לביטול פסק דין נדחתה ביום 22.7.2013, תוך שבית משפט השלום מבהיר כי אין כל עילה לבקשת הביטול: פסק דינו של בית המשפט העליון עסק בבעלי חשבון הבנק, ואיננו נוגע כלל בחיובו הנפרד של המערער כערב בחשבון הבנק. חיוב זה עומד בעינו, ולא קמה כל עילה לביטול פסק הדין.
באשר למאזן הנוחות, המערער שם את הדגש על הנזק שייגרם לו כתוצאה מהכרזתו כפושט רגל. ברם, כפי שציינתי בעבר, "התראת פשיטת הרגל הינה רק צעד ראשון בדרך להכרזתו של חייב כפושט רגל. לאחריה מתקיימים הליכי כינוס שונים, ניתן להגיע לפשרה או הסדר נושים, קיימת אפשרות למינוי נאמן, ועוד כהנה וכהנה הליכים. רק בשלב מאוחר ומתקדם בהליכים, ניתן להכריז על מערער כפושט רגל" (ע"א 1734/12 פרנקל נ' עמנואל (12.3.2012); השוו: ע"א 4904/08 גדעון נ' בנק הפועלים בע"מ (9.12.2008)). בנסיבות אלו, השילוב של בחינת מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מטה את הכף נגד קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע.
4.
לנוכח האמור הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, וכתוצאה מכך גם הבקשה לצו ארעי. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ג באב התשע"ג (30.7.2013).
ש ו פ ט