רע"א 4952/17 יעקב שלמה נ. עזרא שלמה

1.בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שפסר ) בת"א 63005-03-17, מיום 25.5.2017 ומיום 31.5.2017 – אשר בהן דחה את בקשת המבקש לשנות את היקף צווי המניעה הזמניים שניתנו לטובתו.

2.המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב ) הם אחים שניהלו סכסוך משפטי בנוגע לירושת נחלת הוריהם במושב אלישמע. בסופו של הליך נפסק כי המשיב הוא בגדר 'בן ממשיך' באותה נחלה, בכפוף לזכותו של המבקש להתגורר במשק ולהפעיל את עסקו (עמ"ש 18539-02-12 מיום 23.10.2013; להלן: פסק הדין ). כעבור זמן הגיש המבקש תביעה נגד המשיב, שלטענתו מפר את זכויותיו הללו. ככל הנראה, הרקע לתביעה הוא היתר בנייה במשק שקיבל המשיב, שיש בו, לדעת המבקש, פגיעה בזכויותיו.

3.במקביל, הגיש המבקש בקשה למתן צווים זמניים. החלטה בבקשה ניתנה ביום 11.5.2017. במסגרת ההחלטה ניתן צו איסור דיספוזיציה במשק באופן שיפר את זכויות המבקש, וכן צו האוסר על הריסת בית המלאכה של המבקש. בהחלטה נוספת מאותו יום הובהר כי הצו כולל גם איסור על ביצוע פעולות בינוי והריסה בבית המבקש. אולם, המבקש לא הסתפק בכך וביקש שיינתן צו לאסור על חסימת הכניסה לעסק ולאפשר גישה סבירה אליו, וכמו כן לעכב את תחילת ביצוע עבודות הבניה במשק מכוחו של היתר הבניה, משום שהבניה קרובה לבית העסק ועלולה לפגוע בהפעלתו.

4.בית המשפט דחה בקשה זו בהחלטה מיום 25.5.2017, שבה נקבע כי לא הובאה אסמכתא לקיומו של עסק פעיל בבית המלאכה המדובר, לא הוצג רישיון עסק, ואף לפי חוות דעת של פקח הוועדה המקומית, אין מתקיים עסק במקום. על כן, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת על מנת למנוע מהמשיב לממש את זכותו הקניינית ולבצע בינוי בהתאם להיתר בניה שקיבל כדין, בכפוף לצו הארעי שכבר ניתן – היינו, שלא יבוצעו פעולות בינוי במבנה בית המלאכה עצמו. בהחלטה נוספת, מיום 31.5.2017, הוסיף בית המשפט וציין כי "אי הפעלת העסק הינו מצב הניתן לפיצוי כספי" , ועל כן אין הצדקה להעתר למבוקש.

5.על החלטות אלו מוסבת הבקשה שלפני. בבקשה נטען כי אי-מניעת ביצוע עבודות הבניה במשק מנוגדת להוראות פסק הדין, לפיו זכאי המבקש להפעיל את עסקו במשק. זאת, שכן היתר הבניה מאפשר למשיב לבנות בית בסמיכות רבה למבנה בית המלאכה, באופן שימנע את השימוש בו, בניגוד להוראות פסק הדין; כתימוכין לכך צרף המבקש חווֹת דעת (שהוגשו לבית המשפט המחוזי) מאת אדריכלית ומאת מומחה לאיכות הסביבה, לפיהן המבנה העתיד להיבנות צמוד יתר על המידה למבנה בית המלאכה, ויש להרחיקו משם. מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך נטען, שכן פיצוי כספי לא יוכל לשפות את המבקש אם תימנע האפשרות המעשית לנהל את העסק, ואילו המשיב לא יפגע אם ימתין בביצוע הבינוי עד להכרעה בתובענה.

6.עיינתי בבקשה, על נספחיה, שקלתי את נימוקיה, אולם הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הכלל הוא, כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בענייני סעדים זמניים, שכן סוגיה זו דורשת איזון בין שיקולים שונים הפרושים לנגד עיניה של הערכאה הדיונית ואשר נתונים לשיקול דעתה. כך ראיתי לנהוג גם בנדון דידן, מכיוון שהחלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על אדנים יציבים.

7.מצב הדברים בעת הזו הוא שהמשיב אוחז בידו בהיתר בניה שהוצא כדין. המבקש, אשר סבור שההיתר פוגע בזכויותיו שלפי פסק הדין, נדרש לפעול בעניין זה במסגרת התכנונית – וכעולה מנספחי הבקשה, כך עשה. המבקש הגיש התנגדות לתוכנית הבניה, ופרט את הפגיעה הנטענת בזכויותיו, אולם ההתנגדות לא התקבלה: הוועדה המקומית לא שוכנעה כי פסק הדין מחייב לשנות את היתר הבניה שניתן. ככל הנראה, נמנע המבקש מהגשת ערר על כך. טענותיו התכנוניות, חוות הדעת המקצועיות, אינן מתאימות להתברר במסגרת שלפנינו, לבטח לא במסגרת של בקשה לסעדים זמניים, או בבקשה למתן רשות לערער בעניין זה.

מן העבר השני, בית המשפט המחוזי קבע כי אין אסמכתאות מוצקות לכך שהמבקש אכן מנהל עסק במקום. לא עלה בידי המבקש לשכנע כי יש מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. בהינתן מצב הדברים האמור, הרי שלא קיימת הצדקה לעכב בעת הזו את מימושו של היתר הבנייה.

8.ודוק: פסק הדין שקבע את זכויותיו של המבקש במשק, עשה זאת על דרך הקביעה העקרונית, ולא נכנס לפרטים מעשיים. מאליו מובן, כי המשיב מחויב – וכך גם הצהיר בבית המשפט המחוזי – למלא אחר ההוראה העקרונית, ולאפשר למבקש להתגורר במשק ולנהל שם את עסקו. יש לקוות כי במסגרת ההליך יתברר כיצד יֵעשה הדבר באופן מעשי, באופן שיתקבל על-ידי שני הצדדים. מכל מקום, מכיוון שפסק הדין לא קבע מסמרות בנוגע לאופן יִשומו, אין ניתן לטעון כי מימוש היתר הבנייה, שכאמור ניתן כדין, גורר פגיעה בלתי הפיכה בזכויות המבקש שלפי אותו פסק דין.

9.לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.