רע"א 497/14 רמונה קשמה [נחמיאס] נ. בנק הפועלים בע''מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ברנר ) מיום 10.1.14 שניתנה בגדרי ע"א 47907-10-13. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתה של המבקשת לפריסתו של סכום הערובה, אותו היה עליה להפקיד כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת הבכירה אחימן ) מיום 11.7.13 בתא"ק

55100-07.

ב.

תולדותיה של הפרשה הובאו ברע"א 141/14 קשמה נ' בנק הפועלים בע"מ

(7.1.14), והמעיין יעיין. בתמצית ייאמר, כי בהחלטה מיום 7.1.14 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי להתנות את עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בהפקדת ערובה כספית בסך 20,000 ש"ח ושתי ערבויות צד ג' על סך 100,000 ש"ח. בקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת בגדרי רע"א 141/14 – נדחתה בהחלטה מיום 8.1.14, בה נאמר כי "איני מביע דעה בשאלה האם בידי המבקשת לפנות לשם חלוקת התשלומים לבית המשפט המחוזי".

ג.

ביום 9.1.14 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יורה על חלוקת הערובה שנקבעה לחמישה תשלומים על סך 4,000 ש"ח כל אחד. בהחלטתו מיום 10.1.14 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי "אינה מוצדקת".

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור, המשתרעת על פני 42 עמודים, בה נטען כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מאפשר לה לגייס את סכום הערובה שנקבע בבית המשפט המחוזי. עוד נטען כנגד היעדר הנמקה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

ה.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ועל כן אינה מצדיקה דיון בגלגול שיפוטי נוסף. אך לא בכך עיקר: בית המשפט המחוזי סבר במהות, כי בנסיבות אין להלום את עתירתה של המבקשת לפריסת סכום הערובה, שהוגשה – כאמור בה – "לפנים משורת הדין". במסקנה זו, בכל הכבוד, לא נמצא מקום להתערבות. יש לזכור, כי בית המשפט המחוזי פסע כברת דרך לקראת המבקשת בהעמידו את סכום הערובה על 20,000 ש"ח (ראו החלטתו מיום 19.1.14), וכי בכף המאזניים השניה מוטלת זכותו של המשיב ליהנות מכספי זכייתו בבית משפט השלום (בסך של למעלה מ-400,000 ש"ח).

ו.

באשר לטענה בדבר היעדר הנמקה; החלטתו של בית המשפט היא אכן קצרה מאוד; אך מנספחי הבקשה, כמו גם מעיון במערכת נט המשפט, עולה כי המבקשת מגישה בבית המשפט המחוזי בקשות שונות חדשות לבקרים, הנסבות בעיקרן על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. אכן, מצויים אנו כשלושה חודשים לאחר הגשת הערעור, וסוגית עיכוב הביצוע טרם הסתיימה. בנסיבות אלה, סבורני כי אין לבוא בטרוניה עם בית המשפט המחוזי על שלא האריך בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור, ופעמים שכל המקצר הרי זה משובח, אם כך נחוץ. אוסיף לכך, כי בהחלטה מ-19.1.14 מצויים הרכיבים הנדרשים להנמקה מפורטת יותר בנידון דידן, באשר לטעמים הכלכליים הרלבנטיים.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עִמה. תיטיב המבקשת עשות אם תבחן את אפשרות ייצוגהּ מול לשכת הסיוע המשפטי.