רע"א 4975/03 שלמה פרץ נ. עז' המנוח סעיד ותד ז"ל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי) לפיה נדחתה בקשת המבקש לדחיית תביעת המשיבים או למחיקתה.

המשיבים הגישו בשנת 1994 תביעת נזיקין, בה המבקש היה אחד הנתבעים. ביום 25.12.97 הסתיימו דיוני ההוכחות בתיק. המשיבים הגישו את סיכומיהם רק ביום 30.12.02, לאחר ששורה של בקשות דחייה שהגישו נענו על ידי בית המשפט קמא. לאחר הגשת סיכומי המשיבים, המבקש פנה לבית המשפט קמא בבקשה שיידחה או יימחק את התביעה.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, כיוון שהוגשה רק אחרי שסיכומי המשיבים כבר הוגשו, וזאת לאחר שניתנו אורכות להגשתם. בנוסף, בית המשפט קמא מצא כי דבר אי הגשת הסיכומים והאיחור הרב שבהגשתם, היה ידוע למבקש. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שפניי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בהחליטו שלא למחוק את תביעת המשיבים. זאת, כיוון שכל הארכות שניתנו להם על ידי בית המשפט קמא ניתנו מבלי שנתבקשה לכך רשותו. הוא סבור, כי התמשכות ההליכים מעל לשמונה שנים, כאשר החמש האחרונות מתוכן הוקדשו לציפייה להגשת סיכומי המשיבים, היא בגדר "התעללות" במבקש, כלשונו, אשר מצבו השתנה לרעה בינתיים.

המשיבים תומכים בהחלטת בית המשפט קמא. הם סבורים, כי את בקשתו היה על המבקש להגיש בשלב מוקדם יותר - בטרם הוגשו סיכומיהם. משלא עשה כן, ומשישב בחיבוק ידיים משך כל התקופה ובחר שלא לעתור למחיקת התובענה עד שהוגשו הסיכומים, יש לומר כי המבקש לקה בחוסר מעש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. הבקשה נסבה על החלטה דיונית של בית המשפט קמא, ועניינים דיוניים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית משפט זה יתערב בעניינים כגון דא רק בנסיבות חריגות, והמבקש לא הצליח להצביע על קיומן של נסיבות שכאלה במקרה דנן. אמנם, אכן נראה כי נפלו פגמים בהתנהלותם של המשיבים, וספק אם ניתן להצדיק עיכוב ארוך כל כך בהגשת הסיכומים. ברם, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי משבחר המבקש שלא להגיש בקשה למחיקת התובענה משך כל השנים שחלפו בהמתנה להגשת סיכומי המשיבים, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו. כיום, לאחר שהוגשו הסיכומים, שעל העיכוב בהגשתם ידע המבקש, אין זה ראוי למחוק את התובענה.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.