פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4975/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. אתרי דור
2. אפרים דור
נ ג ד
המשיב:
מי לוד - תאגיד המים והביוב של לוד
בקשת רשות ערעור על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 6.3.2001 בע"א 62353-06-19
שניתן על ידי כבוד השופטת ש' גלר
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 8.3.2021, בע"א 62353-06-19 (השופטת ש' גלר ), שבמסגרתו נמחק ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בראשון לציון, מיום 19.3.2019, בתא"מ 28531-11-16 (השופט מ' פירר ), לאחר שחויבו בתשלום סך של 1,928 ₪ למשיב, בגין חשבונות צריכת מים משנת 2013, אשר טרם שולמו.
2.
עיון במערכת 'נט המשפט' מלמד, כי ביום 27.6.2021 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 7.8.2019 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ), כי על המבקשים להפקיד ערבון בסך של 2,000 ₪, כתנאי לדיון בערעור. בקשת המבקשים לפטור מהפקדתו, מחמת מצבם הכלכלי – נדחתה בהחלטת רשמת בית המשפט המחוזי (הרשמת ש' גלר ), מיום 21.11.2019 (החלטה אשר תוקנה בהמשך, ביום 24.11.2019). על החלטת הרשמת, הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט שבו היא מכהנת – הוא בית המשפט המחוזי – וביום 24.9.2020 נדחה הערעור (השופטת ח' קיציס ). חרף זאת, לא הפקידו המבקשים את הערבון בהליך המקורי, ועל כן, לאחר התראות חוזרות ונשנות, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ש' גלר ), ביום 8.3.2021, על מחיקת הערעור, מחמת אי הפקדת ערבון.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.
3.
המבקשים טוענים, כי לא היה מקום לחייבם בהפקדת ערבון, בשל מצבם הכלכלי הקשה. דא עקא, מקומן של טענות אלו, הוא בשלב ההשגה על קביעת הערבון; לא כעת. המבקשים מיצו את שלב ההשגה על קביעת הערבון עד תום: הם הגישו בקשה לפטור מערבון, ומשזו נדחתה על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי, הגישו ערעור על החלטתה. בנקודת הזמן הזו, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.9.2021, לדחות את ערעור המבקשים על חיובם בהפקדת ערבון – הפכה חלוטה. נקודת המוצא, כי על המבקשים להפקיד את סכום הערבון שנקבע להם, הפכה אפוא לנקודת הסיום. המבקשים בחרו לעשות שבת לעצמם, ולא להפקיד את הערבון. על כן, בדין נמחק ערעור המבקשים, כפי שמורה תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (אשר חלו על ההליך בבית המשפט המחוזי, נוכח עיתוי הגשתו).
4.
יש להצטער על כך שבבקשתם בחרו המבקשים להתבטא באופן בלתי הולם כלפי השופטים שישבו בדין בעניינם. כפי הנראה, זהו דפוס פעולה חוזר של המבקשים, אשר למרות הערות חוזרות ונשנות, ממשיכים לנקוט לשון בוטה ומשתלחת, הן נגד בעלי הדין, הן נגד הגורמים השיפוטיים הדנים בענייניהם. כפי שכתבתי זה לא מכבר, "בית המשפט לא יאפשר לבעלי הדין להתבטא לפניו, בכתב או בעל-פה, בלשון משתלחת, ובאופן פוגעני, משפיל או מעליב. ניתן להתבטא בדרך מכבדת, גם כאשר עסקינן בטענות חמורות, הנוגעות להתנהלות לא ראויה מצד אדם או גוף כלשהו. דברים אלו נכונים כלפי כל אדם, ונכונים מקל וחומר למקרה שבו ההתבטאויות הבוטות והקשות מופנות כלפי שופט היושב בדין, ובשל כך עלולות הן להתפרש כניסיון להלך עליו אימים, ולהשפיע על הכרעותיו [...] ברי כי היה על העותרים לרסן עצמם, 'שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּלְשׁוֹנָם וְלֹא יִנָּקְשׁוּ בְּשִׁנּוּנָם', ולנקוט לשון נקייה ומכבדת" (בג"ץ 1430/21 הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז , פסקה 7 (11.4.2021); ההדגשה הוספה – נ' ס'). עיקרון זה, זכה לאחרונה לעיגון מפורש, בתקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018: "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח" . טוב יעשו אפוא המבקשים אם יתרכזו בהעלאת טענותיהם המשפטיות, חלף שימוש בלשון בוטה ומשתלחת; כך גם למדנו מפי חכמינו ז"ל: "לעולם יספר אדם בלשון נקיה" (בבלי, פסחים ג, ע"א).
5.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.
משלא נתבקשה תגובה, זו הפעם לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' באב התשפ"א (8.8.2021).
ש ו פ ט