רע"א 4977/01 המועצה האזורית עמק חפר נ. בלומה רייבינסקי

המשיבה 1 עתרה, בבית משפט השלום, לסילוק ידם של המשיבים 2 ו- 3 מדירת מגוריהם, שנמכרה להם על-ידי המבקשת. לא נאריך בתיאור השתלשלות העניינים - עד להגשת התביעה ולאחריה - השתלשלות שלגביה רב הנסתר על הנגלה. בסופו של יום, ולאחר שנשמעו ראיות, התברר כי למשיבה 1, ולבעלה המנוח, אין עוד זכויות בדירה, שכן זכויותיהם נמכרו לאַחֵר עוד בשנות ה- 60. לאור ממצא זה, נאות בא-כוח המשיבה 1 להסכים לדחיית התביעה.

בית משפט השלום (כבוד השופט י' שנלר) התרעם על מחדליה של המשיבה 1, משום שלא חקרה ודרשה די הצורך בבירור הזכויות בדירה, טרם הגשת התביעה. בית המשפט ציין, כי לא רחוקה היתה הדרך, שהמשיבים 2 ו- 3, היו מנושלים מן הדירה בה התגוררו כ- 30 שנים. המשיבה 1 חויבה בתשלום 60,000 ש"ח למשיבים 2 ו- 3, בגין הוצאות ושכר-טרחת עו"ד. נקבע, כי מתוך סכום זה יועבר סכום של 40,000 ש"ח למבקשת, היא המועצה האזורית עמק חפר - שחקרה ובדקה את מצב הזכויות במקרקעין.

המשיבה 1 הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו השיגה על סכום ההוצאות שהושת עליה. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' גורן, והשופטות ה' גרסטל וא' חיות) סבר, כי מקרה זה הוא מבין המקרים החריגים, בהם יתערב בית משפט של ערעור בשאלת הוצאות המשפט. בית המשפט המחוזי נימק את קביעתו זו, בין היתר, בכך שהמשיבה 1 ובעלה המנוח רשומים מאז שנת 1956 בלשכת רישום המקרקעין כחוכרי משנה של הדירה; בכך שבא-כוח המשיבה 1 פנה, עובר להגשת התביעה, למבקשת, וביקש לברר את מצב הזכויות בדירה - אלא שפניותיו אלה הושבו ריקם; בכך שלא הובררו זכויות המבקשת בדירה, ולא הובהר מנין לה זכויות הבעלות עליהן הצהירה בהסכם לפיו נמכרה הדירה למשיבים 2 ו- 3; בכך שהמשיבה 1 - אשה כבת 80 המתגוררת בבית אבות - לא פעלה בחוסר תום-לב או בזדון, עת הגישה את התביעה, ואכן לא ידעה, אל נכון, את העובדות לאשורן; בכך שהראיות נשמעו במשך יום אחד בלבד ובסופן נדחתה התביעה בהסכמה, ובכך שממילא היה על המבקשת להוציא הוצאות כדי לברר את מצב הדברים לאשורו ולקיים את התחייבויותיה כלפי המשיבים 2 ו- 3. בשל כל אלה, הורה בית המשפט כי סכום ההוצאות יופחת, ויועמד על 25,000 ש"ח, מהן יועברו לידי המבקשת 12,500 ש"ח.

כנגד פסק-דין זה מופנית בקשת רשות הערעור שלפנינו. בעיקרו של דבר, טוענת המבקשת כי החלטת בית משפט השלום, בעניין ההוצאות, הולמת את הליקויים הרבים שנתגלו בהתנהגות המשיבה 1, כאשר מנגד עשתה היא (המבקשת) כל שלאל ידה על מנת להגיע לחקר האמת. אלא שלאחר עיון בבקשה המפורטת, ובתגובה לה, לא מצאתי כי קמה עילה לדיון נוסף - שלישי במספר - בשאלת ההוצאות. אין ספק - באופן התנהלותה של המשיבה 1 נפלו פגמים. בית המשפט המחוזי שם ליבו לכך. אולם, בית המשפט סבר כי גם דרך התנהלותה של המבקשת לא היתה נקייה מרבב. בסופו של יום, ראה בית המשפט לנכון להפחית מסכום ההוצאות שקבע בית משפט השלום. אין מקום להתערב בהחלטתו זו.

הבקשה נדחית.