פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4977/16
לפני:
כבוד השופט נעם סולברג
המבקשים:
1.
אברהם כהן אברהם
2. רבקה אביבית כהן
נ ג ד
המשיבים:
1.
רון מנדלמן
2. לבנית מנדלמן
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 24869-06-15 מיום 19.05.2016 שניתנה
על-ידי השופטת א' אלון
בשם המבקשים:
עו"ד יוסף ברינט
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.5.2016 בת"א 24869-06-15 (השופטת א' אלון ), בגדרה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים (להלן: מנדלמן ) להגיש תביעה שכנגד.
2.בין הצדדים נערך ונחתם הסכם מכר, במסגרתו מכרו בני הזוג מנדלמן למבקשים (להלן: כהן ) את זכויותיהם בחלקת מקרקעין שבבעלותם. מסיבות שונות, שאינן צריכות לענייננו, ביצועו של הסכם המכר לא עלה יפה, וביום 11.6.2015 הגישו בני הזוג כהן תביעה נגד מנדלמן ובה נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על אכיפת ביצועו של הסכם המכר. למן הגשת התביעה ועד להגשת הבקשה דנן התקיימו מספר דיוני קדם-משפט, וכמו כן נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדויות ראשיות ולישיבת הוכחות.
3.ביום 26.1.2016 הוגשה לבית המשפט המחוזי הודעה על החלפת הייצוג של מנדלמן, ואליה צורפה 'בקשה למתן רשות להגשת תביעה שכנגד'. בבקשה נטען כי אף שהיא מוגשת לאחר המועד הקבוע בחוק, קרי – מועד הגשת כתב ההגנה, הרי ששיקולי יעילות מורים כי מן הראוי לקבלהּ. כהן הביעו את התנגדותם לבקשה, מאחר שלדבריהם הליך בירור התביעה מצוי בשלב מתקדם, והבקשה אינה כוללת נימוק שבעטיו מוצדק לאפשר למנדלמן להגיש תביעה שכנגד בשלב זה.
4.ביום 19.5.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת מנדלמן, בקובעו כך: "לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה, הן בראיה קונקרטית של הצדדים להליך והכרעה במלוא טענות הצדדים והן בראיה מערכתית כוללת של שימוש נכון בהקצאת הזמן השיפוטי" .
מכאן הבקשה שלפנַי.
5.לטענת כהן שגה בית המשפט המחוזי כשנעתר לבקשת מנדלמן. זאת, שכן הבקשה הוגשה באיחור ניכר, לאחר מספר דיוני קדם-משפט, ולאחר שבית המשפט כבר קבע מועדים להגשת תצהירי עדויות ראשיות ולישיבת הוכחות. לטענתם, קבלת הבקשה בשלב זה מחייבת טעם מיוחד המצדיק זאת. טעם מעין זה נעדר מבקשתם של מנדלמן, ולפיכך אין לאפשר להם להגיש את תביעתם שכנגד בשלב זה.
6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות.
7.התלבטתי שמא בקשה זו באה בגדרו של סעיף 1(2) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, שלפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק. על פני הדברים, החלטת בית המשפט המחוזי עניינה בהארכת המועד הקבוע בחוק להגשת תביעה שכנגד, ומשכך הערעור עליה בא לכאורה בגדרו של סעיף 1(2) לצו. מכל מקום, לא ראיתי צורך לטעת מסמרות בעניין זה, מאחר שלשיטתי דין הבקשה להידחות גם לפי אמות המידה האמורות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. כידוע, רשות ערעור על החלטה אחרת תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . לא זה המצב בענייננו.
8.לטענת כהן, הגשת תביעה שכנגד על-ידי מנדלמן בשלב זה גורמת להם נזק רב. טענה זו נטענה בעלמא, מבלי לפרט מה טיבו של הנזק הרב שנגרם להם, ודי בכך כדי לדחותה. עוד טענו כהן כי הגשת התביעה שכנגד בשלב זה מאריכה את הדיון שלא לצורך ומכבידה על בירור המחלוקת שבין הצדדים. אלא שבית המשפט המחוזי, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו בניהול התיק, הגיע למסקנה שונה ולפיה הגשת התביעה שכנגד דווקא תסייע לבירור המחלוקת שבין הצדדים. בית המשפט המחוזי הוסיף ונימק את החלטתו בכך שבראייה מערכתית, מתן האפשרות למנדלמן להגיש תביעה שכנגד בשלב זה אף עולה בקנה אחד עם האינטרס שבהקצאה יעילה של הזמן השיפוטי, ודומני כי בעניין זה הצדק עמו. אדגיש: יעילות הדיון אינה חזות הכל; מלכתחילה, לא כך היה ראוי למנדלמן לנהל את הגנתם. אף על-פי כן, בנסיבות העניין, החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר את הגשת התביעה שכנגד בשלב דיוני זה, נומקה, אף אם בתמצית, הגיונה בצדה, ואין אפוא עילה להתערב בה.
9.אשר על כן, הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בתמוז
התשע"ו (18.7.2016).
ש
ו פ ט