רע"א 4982/00 מוחמד אבו חלף נ. צידון פולימרים בע"מ

המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בירושלים תובענה בסדר-דין מקוצר כנגד שלושה: מפעלי אבו-חאלף לפלסטיק בע"מ (להלן: החברה), שבשליטת מבקש 1; כנגד מבקש 1; וכנגד אביו, מבקש 2. במסגרת התובענה נתבעו השלושה לשלם למשיבה סך של 1,167,000 ש"ח, בין היתר בשל חוב שצברה החברה אצל המשיבה בגין סחורה שסופקה. לטענת המשיבה, המבקשים חבים מכוח ערבות שהעמידו לטובת החברה.

בהסכמת החברה והמבקשים ניתן פסק-דין כנגד החברה על מלוא הסכום הנתבע. בהסכמת מבקש 1 ניתן כנגדו פסק-דין חלקי על סך של 300,000 ש"ח. על יתרת הסכום ביחס למבקש 1 ועל הסכום כולו ביחס למבקש 2 ניתנה למבקשים רשות להתגונן.

לאחר שהמבקשים לא התייצבו לישיבת קדם-משפט שנקבעה לתאריך 20.1.00, ולנוכח הימנעותם מלהתייצב לשתי ישיבות קדם-משפט קודמות, ניתן פסק-דין כנגד המבקשים על מלוא סכום התביעה.

כשלושה וחצי חודשים לאחר-מכן, הגיש מבקש 1 בשם המבקשים בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהעדרם וכן בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין. המבקשים טענו, כי עורך-דינם נעלם וניתק קשר עימם, וכי לא הודע להם על הזימונים לבית-המשפט כמו גם על מתן פסק-הדין; כי עובדת היותם תושבי חברון הקשתה עליהם את מלאכת איתור עורך-הדין; וכי נודע להם על פסק-הדין כ31- ימים לפני-כן ואז מיהרו להגיש בקשה לביטולו, אלא שהכנת הבקשה לביטול פסק-הדין וצילום התיק גזלו מהם-זמן רב ולכן איחרו להגישה ביום אחד.

בית-המשפט המחוזי (השופט משה רביד) דחה את הבקשות לאחר שקבע כי מבקש 2 לא הגיש בקשה מטעמו לביטול פסק-הדין, וכי מבקש 1 לא הציג טעם המצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי. המבקשים הוסיפו, כי בכותרת הבקשה ובגוף התצהיר שהוגש לבית-המשפט המחוזי צויין כי הבקשה מוגשת בשם שניהם. מנגד, המשיבה התנגדה לבקשה, ותמכה את יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

לאחר שהוגשה הבקשה שבפני, נתבקשו הצדדים להמציא ראיה על תאריך המצאת פסק-הדין לידיהם של המבקשים. ואולם, שני הצדדים לא הצליחו להמציא ראיה מעין זו.

החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שנתקבלה.

ככלל, יש חשיבות להקפדה על כללי סדר-הדין-האזרחי, ביניהם מילוי נכון של ייפוי הכוח וההקפדה על המועדים הקבועים בחוק. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני - שבהן מדובר על סכום כסף ניכר (למעלה ממיליון ש"ח) וכאשר המבקשים טוענים כי הסיבה לכך שניתן פסק-דין בהעדרם היא היעלמותו של בא-כוחם, יש לעיתים לחרוג מהמקובל. איזון ראוי בן זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר. היבנות המשיבה מטעויות ותקלות פרוצדוראליות של המבקשים במקרה דנן, איננה ראויה.

יש איפוא לקבל את הערעור, במובן זה שהחלטת בית-המשפט המחוזי בנוגע למבקש 2 והחלטתו שלא להאריך את המועד מתבטלות. מוארך בזה המועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר, והתיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי על-מנת שידון בבקשה זו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.